את מי אתה רוצה/איזה שרות אתה רוצה? לאחר מכן - מה אתה רוצה, למה אתה רוצה, תעבור לשם, תלחץ לפה, תפנה לכאן, תצפצף לשם, תשמיע קול, אנו מזהים את קולך, תאמר לנו בקול ברור מי אתה.
לאחר כרבע שעה של לחיצות, סוף סוף הגעת ללחיצה האחרונה ואז מודיעים לך בשמחה שאתה מועבר למקום המבוקש, סוף סוף! אתה חושב לעצמך, אני מגיע למקום שניסיתי להגיע אליו כבר למעלה מ - 15 דקות.
ואז עומדות בפניך שתי אפשרויות: או שהטלפון יצלצל ויצלצל ואף אחד לא יענה ושוב תוחזר לתקליט: "השאר הודעה, שיחתך חשובה לנו". אשאיר הודעה, אתה אומר לעצמך, אבל אז חוזר ואומר התקליט: "אין למנוי זה שירות קבלת הודעות. אנא התקשר במועד מאוחר יותר" ומנתק.
באפשרות השנייה אתה מגיע סוף סוף לעמדה ואז המספר תפוס. בדרך כלל שוב עומדות בפניך שתי אפשרויות: להמתין - ואז תחזיר אותך המערכת לצליל תפוס, התקליט יכריז כי "העמדה תפוסה" ו...ינתק אותך, או יחזיר אותך ל"השאר הודעה, שיחתך חשובה לנו". מעטים המקרים שבהם ניתן באמת להשאיר הודעה. במרבית המקרים אתה מגיע אל המנוי, אבל אין לו תא קולי להודעות והשיחה פשוט מתנתקת.
המהדרין יאמרו לך דרך התקליט "חזור לתפריט הראשי", כל זה על-מנת להחזיר אותך שוב ל-15 דקות של לחיצות כשבסופן, לא אתה מנתק את הטלפון, אלא התקליט המהולל עושה את זה למענך - חלילה, שלא תשתגע.
מלחמת ההתשה מעניין, רק בחברות הממשלתיות, במשרדי הממשלה ובחברות הציבוריות יש את הנוהג הזה לגמור אותנו, לרסק אותנו באמצעות תקליטים עם לחיצות אין סופיות. הכול מתוכנן כך, שלפני שנגיע למטרה הסופית נהיה שבורים ורצוצים מרוב לחיצות ותקליטים. אומנם בסוף - כשכבר נקבל מענה, יאמרו לנו פשוט ללכת לעזאזל, אבל לנו כבר לא יהיה כוח להגיב.
ואני שואל - לזה קוראים ממשל זמין? עדיף שיחזירו לנו את המענה האנושי ויפסיקו לבזות אותנו עם תקליטים מעצבנים וחיוגים מתישים. אנו הרי משלמים לכם את המשכורות שלכם ואתם מזלזלים בנו, מבזים אותנו באמצעות תקליטים עם מיליון לחיצים.
ממשל זמין. הצחקתם אותנו.