בואו נתחיל מכך שקיצוניות היא שלילית, קיצוניות היא מזיקה, קיצוניות מביאה להפרת חוק, הפרת חוק מביאה לאלימות, אלימות מביאה לסכנת חיים ולאובדן רכוש, אלימות מעסיקה את החברה בנושאים אשר עדיף היה שלא לעסוק בהם, אך בכל קבוצה של אנשים, בייחוד בקרב אנשים צעירים, נמצא מגוון דעות, ביניהן דעות קיצוניות ואז השאלה הבאה היא - אם כבר קיצוניים, אז בואו נחליט באיזה צד היינו רוצים להיות.
לדעתי התשובה היא ברורה. האם נרצה להיות בצד אלה המקריבים את הנוחות והרווחה של העיר הגדולה ומעדיפים לגור בצריף מט ליפול ולחיות מחלב העז, או שמא נעדיף להיות בצד של הנהנתנים, אשר מה שלא נמצא ברדיוס של 100 מטר מפינת פרישמן-דיזנגוף, לא מתאים להם? האם נרצה להיות בצד אלה הרואים את השירות על צורותיו השונות, באזרחות ובצבא, כאידיאל אישי וקבוצתי, או שמא חלילה נרצה להיות בצד הפציפיסטי, המשתמט?
האם נרצה להיות בצד הריאלי המבדיל בבירור בין עמית לטורף, בין אוהב לאויב, או חלילה נרצה להיות בצד של אלה המעודדים את שלטונות האויב הטרוריסטי ומאיימים להשליט אנרכיה במדינה? האם נרצה להיות בצד הרואה עצמו משרת של החברה והמדינה, או חלילה צד הסובר שהחברה והמדינה נועדו לשרת אותו? האם נתמוך באלה המסתפקים בקב חרובים, או שמא נתמוך באלה שכל מה שלא נותנים להם רק מגביר את תאבונם?
האם נרצה להיות בצד שהפך את ההפגנה למקצוע, או דווקא בצד העמל לפרנסתו, ומוציא לחם מאדמות ארץ ישראל? האם נהיה בצד של אלה שלאחר מעצרם בשל אלימות והפרת הסדר הציבורי, השופט ביקר קיצונית את המשטרה או את אלה שישבו במעצר במשך חודשים עקב אותן סיבות, מבלי שהשופטים התרעמו וכאשר העבריין מולנר אימץ אותם בישבו בכלא, ודאג להם באין איש אחר בחברה הישראלית שיעשה כן?
האם נרצה להיות בצד אלה שהקימו מאהל וברחו כל עוד נפשם בם עם הגשם הראשון? או ודאי נרצה להיות בצדו של נוער המבקש שיתנו לו לגור בשקט על איזה פיסטין 24 שעות ביום, 365 ימים בשנה, כאשר הוא חשוף לפגעי מזג האוויר הקשים והקיצוניים מאוד של גבעות יהודה ושומרון?
אלה קיצונים ואלה קיצונים, וכל אדם שקול ודאי מבחין בין הקיצונים הטובים (נוער הגבעות) לקיצונים הרעים (החולצות האדומות).
