צעדיו האחרונים של הנשיא המצרי אינם מבשרים טובות לישראל השכנה, לפחות לא בטווח הרחוק. גם אם ישנו עוד חזון למועד, דואג כבר
מוחמד מורסי לטהר את השורות בממשלו ולהרחיק מהן את מי שאינם נמנים עם אנשי אמונו. למרבה הצער מצויים ביניהם גם מי שנודעו בעבר כאנשי שלומה המעטים של ישראל בתקופת שלטונו של מובארק, ובראשם שר ההגנה, פילדמרשל טנטאווי.
ייאמר מייד כי צעדו הנוכחי של מורסי לא נועד, אומנם, לבוא חשבון ישיר עם ישראל. מטרתו העילאית, לפחות בשלב זה, לייצב את שלטונו ולחזק את אלה הסרים למרותו. אחרי ככלות הכול מבקש מורסי שקט פוליטי, ללא דאגות, והעדר כל חשש מהפיכה צבאית אפשרית מצד מתנגדיו.
הדעת נותנת שמבחינתה של ישראל לא יורגש, לפחות לא בטווח הקרוב, הבדל משמעותי במערכת היחסים ההדדית עם מצרים. אף שמורסי הוא מנהיגם הבלתי-מעורער של "האחים המוסלמים", יש לו, עדיין, טקטיקה פוליטית, המשמרת ככל שניתן את המצב הקיים. חזקה עליו שהוא לא ימהר להפגין בראש חוצות את הפן הדתי-קיצוני שבו דוגלת תנועתו, בין היתר כדי שלא לעורר את השד מתרדמתו ובכך גם להסיר דאגה מישראל באשר לאופי של ממשלו.
מסר היסטורי אלא שבטווח הרחוק אין כל צל של ספק שאיש "האחים המוסלמים" יצטרך להוכיח מהיכן, בדיוק, משתין הדג. אם להסתמך על המסר ההיסטורי של התנועה האיסלאמית הקיצונית, הרי שיש בו בהחלט כדי להדאיג את ישראל. הוא הרי מעיד כאלף עדים על שנאה תהומית כלפי המדינה היהודית ועל הצורך בנידוייה מן העולם המוסלמי.
עם זאת צריך להודות שלפי שעה מתנהלים העניינים בין ישראל למצרים פחות או יותר על מי-מנוחות; מצרים של מורסי מאפשרת לצה"ל להיכנס לסיני כדי לבלום משם את כניסתם של מהגרים אפריקנים לתחום-ישראל, ואילו צה"ל גומל לה כשהוא מאפשר לצבאה לפעול במדבר העבות כנגד קיני המרצחים של "אל-קאעידה" המוצאים בו מסתור, כשהתועלת היא, כמובן, הדדית.
ובכל זאת אין לשכוח כי הדברים אמורים בהסכם זמני ובלתי-כתוב. בסך הכול הוא נועד להרגיע את המצב המתוח שנוצר בשטח ולשרת את האינטרסים של שני הצדדים. אלא שכאשר יירגעו הרוחות, כש"הארץ תשקוט" וכשמורסי יאגור עוד כוח - אין כל ספק שמה שהיה שוב לא יהיה עוד לאורך ימים. את הרוגע וזוהר השמש יחליפו אז שמיים קודרים.