כיום, עומד יחס עורכי הדין באוכלוסיה בישראל, על אחד מהגבוהים ביותר בעולם כולו, כאשר לפי נתונים רשמיים שפרסמה לשכת עורכי הדין במדד עורכי הדין, עמד יחס זה בשנת 2009 על עורך דין אחד לכל 183 אזרחים, כאשר כיום הצטמצם כמובן יחס זה עוד יותר. אגב, העיר המובילה בשנת 2010 במדד זה הייתה העיר תל - אביב, יחס של עורך דין אחד לכל 33 אזרחים.
תופעה זו של הצפת מקצוע עריכת הדין בעשרות אלפי עורכי דין צעירים וחסרי ניסיון, הרעבים כמובן לפרנסה, הובילה מטבע הדברים להיווצרותה של תחרות קשה ופרועה על ציבור הלקוחות.
ככלל, שוק תחרותי הינו כמובן דבר שיש לברך עליו. שכן, ציבור האזרחים אמור רק להרוויח מהתחרות. אולם, אליה וקוץ בה! שכן, בכל הנוגע למקצוע עריכת הדין, אין דומה כלל המוצר שאמור לספק עורך הדין לרוב המוצרים בשוק כדוגמת בגדים, עגבניות או מכשיר הסלולר.
מקצוע עריכת הדין נבדל ואינו דומה כאמור לרוב רובם של המקצועות הקיימים. באשר לתפקידו של עורך דין נודעת חשיבות רבה מאוד והיא לשמור ולהגן על הדברים היקרים לו ביותר לאדם. לעיתים מדובר בקניינו וממונו של האדם, לעיתים מדובר בכבודו ושמו הטוב ולעיתים מדובר בחירותו ובמקרים קיצוניים גם בחייו, ולשם כך נדרשת מעורכי הדין התמחות ומקצועיות לא מעטה וגם ניסיון מקצועי אף פעם לא יזיק.
וכך, ציבור האזרחים ששמח כמובן מאוד על כך שמחירי שכר הטרחה של עורכי הדין הופכים זולים יותר ויותר, זאת אף מתחת ל"מחירי הרצפה" ושמח על כל מבצע הנחות, לא מודע למרבה הצער גם למחיר הכבד שבלא מעט מהמקרים עליו יהיה לשלם בסופו של יום, וכמאמר המשפט: "אתה צריך להיות אדם מאוד עשיר כדי לשכור את שירותיו של עורך דין מאוד זול".
מבצע סוף עונה
וכך, במקום שהתחרות בין עורכי הדין תתועל לכיוון של התמחות ושל מקצועיות, של יושרה ושל הגינות, של מסירות ושל נאמנות ללקוח, הפכה התחרות להתבסס יותר ויותר על הוזלת מחירי שכר הטרחה. כדוגמה אחת מיני רבות אציין כי אך לאחרונה צדה את עיני מודעת פרסום של אחד ממשרדי עורכי דין, שהודיע לציבור האזרחים שהוא יצא במבצע מחירים לזמן מוגבל לשם ייצוג בעסקות מקרקעין, כאילו היה מדובר באיזה מבצע מכירות סוף עונה של אחת מרשתות האופנה.
ואם כבר הזכרנו את נושא הייצוג של עורכי הדין בעסקות מקרקעין, מן הראוי להדגיש כי ישנם אזרחים רבים הסבורים בטעות כי מדובר בדבר פשוט ושבלוני ששכרו צריך להיות מועט, אלא שטעות קשה בידם, שלעיתים ישלמו עליה גם ביוקר רב, שכן עסקת מקרקעין טומנת בחובה מוקשים רבים מאוד שעל-מנת להתגבר עליהם ולהגן על זכויות הלקוח דרוש מעורך הדין העוסק בעסקת מקרקעין, מומחיות, מקצועיות ולא מעט ניסיון. והרי גם לא בכדי רוב רובן של התביעות בגין רשלנות מקצועית של עורכי דין, קרוב למחצית מכלל תביעות הרשלנות המקצועית שמוגשות נגד עורכי דין, הינן דווקא בתחום המקרקעין.
וכך, כדוגמה אחת מיני רבות, סביר להניח שאם הרוכשים מחברת חפציבה היו מיוצגים על-ידי עורכי דין מטעמם מול עורכי הדין של חפציבה, כאשר אלה בקיאים ומנוסים בתחום המקרקעין, ואלה היו עומדים על התנהלות נכונה וזהירה, ודואגים לבטוחות ברות מימוש עבור מרשיהם, הרי שיכלו להימנע ולהיחסך מרבים מהם נזקים כספיים ונפשיים קשים וכבדים מאוד.
הכולבויניקים
וכך, לאור הצפת המקצוע ויצירתה של תחרות פרועה על מחירי שכר הטרחה והעדר חקיקת שכר טירחה מינימלי מחייב, כפי שהיה בעבר ועמו גם מנגנון בקרה ופיקוח שיפקח על גובה מחירי שכר הטרחה הראויים, התפתחה לה עם הזמן תופעה נוספת וקשה לא פחות, אותה ניתן לכנות: "תופעת הכולבויניקים". המדובר בעורכי דין העוסקים בכל תחומי המשפט האפשריים הקיימים.
אגב, מידיעה אישית, הרי שתופעה מעין זו קיימת גם במשרדי עורכי דין ותיקים ומדושנים היטב. גם אלה לא יהיו מוכנים לוותר על שכר הטרחה ולהפנות את הטיפול בתיק לעורך דין המתמחה בתחום אליו הם נדרשים מאת הלקוח. קחו כדוגמה עורך דין העוסק ומתמחה בתחום המקרקעין ואשר מתבקש לייצג לקוח בתחום זכויות יוצרים וקניין רוחני, והרי ברור כי אין דומה כלל וכלל טיפול משפטי בתחום דיני המקרקעין לטיפול משפטי בתחום זכויות היוצרים והקניין הרוחני, זאת, בדיוק כשם שאין דומה טיפול משפטי בתחום הרשלנות הרפואית לטיפול משפטי בתחום דיני העבודה למשל וכך הלאה.
עם זאת ראוי לציין כי בחלק מהמשרדים הגדולים קיימות מחלקות התמחות לעורכי הדין, כגון מחלקת מקרקעין, מחלקת דיני עבודה, מחלקת קניין רוחני וזכויות יוצרים ומחלקת ליטיגציה.
למרות האמור לעיל, קיימים כמובן גם מקרים יוצאים מן הכלל, בהם מדובר בתחומי התמחות משפטית המשיקים האחד לשני, כאשר ניתן להתגבר על העדר ניסיון והתמחות של עורך הדין וכאשר הלקוח יודע היטב כי עורך הדין אינו מתמחה בתחום בו הוא מבקש כי ייצגו, אולם רוצה אך ורק אותו. אך מן הראוי ומן הערכי הוא, שבמקרים מעין אלה יפעל עורך הדין
בתום לב ובגילוי נאות, וימסור ללקוחו כי התיק אינו בתחום התמחותו הספציפית, וכי לאור בקשת מרשו הוא יעשה ככל שביכולתו על-מנת ללמוד את הסוגיה ולייצגו בצורה הטובה ביותר. אך הוא ייאלץ כמובן "להתגלח" על המקרה שלו, והרי אם הלקוח יודע זאת ומסכים לכך, זה כמובן עניין אחר ושונה.
אשר על כן, מן הראוי שכשם שציבור האזרחים אינם בוחרים את הרופא שיטפל בהם לפי שכר הטרחה הזול שהוא מבקש, אלא לפי ההמלצות עליו, מידת מקצועיותו, התמחותו, היושרה והניסיון שלו, כך לדוגמה מטופל שסובל מבעיה בליבו ילך כמובן אך ורק לרופא קרדיולוג, ולא ילך למשל לרופא אף אוזן גרון. כך ולפי עקרונות וערכים אלה, גם ראוי ונכון שלקוח יבחר את עורך הדין שלו, זה אשר ייצגו נאמנה ואשר עתיד לשמור ולהגן על ממונו ולעיתים גם על חירותו.
אגב, מן הראוי גם שלשכת עורכי הדין תיתן את דעתה למצב בשטח, הפוגע הן בציבור האזרחים והן בציבור עורכי הדין, ותחל לפעול גם היא על-מנת להביא לכך שהתחרות בין עורכי הדין תעבור מפסים של "מחירי שכר טירחה רצפה" הפוגעים קשה גם בכבוד המקצוע ופרנסת עורכי הדין, לתחרות על ערכים ועקרונות, על יושרה והגינות, מסירות ומוסריות, מקצועיות ומומחיות ובזה יהיה כאמור הרווח האמיתי של כולם.