ואז הגיעה הקבוצה התורנית של השבועיים האחרונים, ושוב התחיל מחול שדים ושוב היינו עדים לברברת אינסופית. שוב צצו נציגי "הצדק המוחלט עלי אדמות" והתחילו לשנן לנו על אילו אמנות חתומה ישראל ואיזו עבירה חמורה תבצע אם לא תיצמד במעשיה ללשון האמנות הבינלאומיות אות אחר אות. וגייסו לטובתם את הרטוריקה הגבוהה, את השואה, את היותנו "עם של פליטים בהווה ובעבר", את האו"ם, את מפגיני השמאל המקצועיים מישראל ומאירופה, את הבג"ץ ואת מי שרק היה מוכן לדבר לאיזה מיקרופון מזדמן – מה לא?! הכל בכדי להפעיל לחץ על הממשלה לפעול בניגוד לאינטרס הלאומי ולפי האינטרס התקשורתי; חלם בגרוש כבר אמרנו?
והממשלה, באמצעות שר הפנים וגורמי צבא והדלפות ממשרד ראש הממשלה והמשרד לביטחון פנים ועוד, הצטרפו כולם לקקופוניה התקשורתית ברצון ובשקיקה. ואז באו הכותבים "המקצועיים", הבן דרור ימינים, התורנים של הנושא והתחילו להלביש עצמות ובשר סיפוריים, מוסריים ואמוציונאליים ולפתח את השקלא וטריא של ה"בעד" ו"הנגד" בסוגיה הבוערת של ישראל האינפנטילית והבנאלית, המגכחת את עצמה לדעת.
אבל לא רק האריתראים ישבו על הגדר, גם מצרים ישבה על הגדר ולא עשתה דבר, אף על-פי שהיא המדינה הראשונה שצריכה הייתה לפעול. והאו"ם ישב על הגדר וחילק עצות אבל לא עשה דבר, למרות שהוא הארגון הבינלאומי הראשון והעיקרי שצריך היה לפעול כבר מזמן. לא רק ע"י הגדר של ישראל ולא רק ברפלקסים המותנים שלו שעיקרם גינוי אוטומטי לישראל. ואירופה המשיכה להסתגר ול"ייעץ" לישראל כיצד לפעול וכך כל מי שדיבורי סרק הם התחליף הקבוע שלו לאי עשייה מדעת. ומדינת ישראל, כדרכה, התחילה להילחץ.
בעיה עולמית
שהרי הכל מבינים שהמצב הקיים מסוכן מאין כמותו ועשוי להידרדר במהירות לעבר כאוס לאומי ובינלאומי. הכל מבינים שלא משנה אילו טיעונים מוסריים יביאו יריבינו מבית ואויבינו מבחוץ, ישראל אינה יכולה להיות "פח האשפה" האנושי העולמי לטיפול בבעיות אפריקה ואינה ארץ מקלט אוניברסלית לכל מי שסבור שהוא סובל, ואפילו לא לכל מי שבאמת סובל. כל המטיפים לנו להסתייע במערך בינלאומי במאבק בסכנת הגרעין האירני משום שזו בעיה עולמית (אבל סכנה קיומית או חמורה ביותר לישראל) שוכחים בבת אחת שבעיית הפליטות וההגירה מאפריקה, ואולי לא רק משם, היא בעיה עולמית (וסכנה חמורה לישראל) ויש לגזור גזירה שווה לגבי הטיפול בה.
הנימוק המטופש בו משתמשים עורכי דין ולא עורכי דין מטעם התנועות לזכויות אדם ונציגי הצדק העולמי מטעם עצמם, לפיו ישראל מחוייבת להתאבד משום שהיא חתומה על אמנות בינלאומית, מעורר את השאלה היכן הממשלה? מדוע חתמה על אמנות אידיוטיות כאלה – למען התדמית?! ואם אמנות אלה מהוות כיום נטל יותר משהן מהוות נכס לישראל, מדוע לא להשעות את חתימת ישראל עליהן, ולהודיע לאו"ם ולעולם שהגיע הזמן שירימו את הכפפה ועד אז גבולה של ישראל סגור וחתום.
על ישראל להודיע שהיא חברה במשפחת האומות אבל גם בעניינים הומניים, היא אינה מחליפה משפחה זו. מי שרוצה עולם טוב יותר, שיעשה דבר-מה מעשי בנדון. הודעה זו חייבת להיות ממוענת בראש וראשונה לאו"ם, מן הארגונים הבינלאומיים הצבועים ביותר שבנמצא. אל הוועדות והפורומים לזכויות אדם, אל סוכנויות הפליטים, אל ארגוני הסיוע למיניהם ואל בזבזני הכספים הקבועים שעיסוקם הראשי הוא במניפולציות פוליטיות חסרות ערך למכביר, בכספים ובמאמצים המיועדים לתכליות הומניות אמיתיות וקונקרטיות. אולי הגיע הזמן, למשל, להחליט להפסיק לבזבז כספי באונרוו"א בעזה ובאיוש על פליטים שכבר מזמן אינם פליטים, ובמקום זאת להפנות כספים אלה לטיפול בבעיות הפליטות האמיתיות של אפריקה ומקומות אחרים? ישראל השקיעה בגדר למעלה ממיליארד שקלים ועד שתסתיים העבודה יושקעו עוד מאות מיליונים. מדובר בכסף רב שנגרע מכיסיהם של אזרחי ישראל "הסחוטים כלימון" בערב רב של מיסים ישירים ועקיפים. המטרה המוצהרת הייתה ונותרה לשמור על איכות החיים, על הביטחון וביטחון הפנים, על תעסוקה ועל הערכים הלאומיים. חובת הממשלה היא להבטיח כל אלה, וחובתה זו לאזרחיה קודמת לכל האמנות היפיופיות למיניהן.
את "מרחב התפר" של הגדר החדשה – התחום הכלוא במקומות שונים לאורך הגדר, בין הגדר החדשה בין תוואי הגבול הבינלאומי, יש
למקש ולסמן היטב בכדי: א. למנוע טעויות מקריות ומצערות; ב. בכדי להבהיר שנפל כאן דבר במדיניות כלפי הגירה בלתי חוקית לישראל. המובלעות אינן שטח הפקר ואינן ערי מקלט לאף אחד ואין להניח לאיש ובכלל זה למצרים לדוג במים עכורים. סיום פרשת ההסתננויות לישראל מחייב יישור קו של המדיניות המוצהרת והמדיניות בפועל ביחס לכל הסוגיות שנותרו עדיין פתוחות או סתומות.
לכשישנסו הגורמים הבינלאומיים מותניים, אל נכון תשתתף בכך ישראל ביותר מהחלק היחסי שלנו במשפחת האומות, אבל בל יצפו מאיתנו לאידיוטיזם לאומי מוחלט. וכדי שהדברים ישמעו ויראו רציניים, חייבת ישראל לעצב במהירות ובהחלטיות מדיניות הגירה ולהוציאה לפועל בקול "תרועה" רמה. ידעו נא הכל שמשהו משתנה וזז כאן, וכי מה שהיה לא יהיה יותר. בלי משחקים, בלי דיבורים רבים ובעיקר בלי חולשת דעת ומורך ברכיים כבמקרה האריתראים. די!