יכול להיות שהמשפט "עניין של תחושות" מפיו של נתניהו בראיון ראש השנה שנתן לעיתון "ישראל היום", יישאר בין האמירות הכי זכורות שיצאו מפיו של ראש ה
ממשלה במהלך כהונתו השנייה. מיד נחזור למילים אלה ולהקשרן בראיון הנ"ל. אבל השאלה הראשונה שנרצה לשאול את ראש הממשלה וגם את עצמנו, היא למה ראש הממשלה לא פונה בשיחה אל העם בטלוויזיה (ערוץ 1 - בשביל מה הוא קיים בעצם?) בערב ראש השנה? זה עניין אנושי, שייך לעולם הרגש של עם שחי חיים קשים ומאוימים בתחומים שונים. למה ראש הממשלה נותן ראיון רק לעיתון מסוים אחד שלא כולם קוראים אותו, ולא לכל עם ישראל כולו לקראת ראש השנה?
מדיניות של שתיקה
בכל מדינה (!), בלי יוצא מן הכלל, מבין המדינות המערביות והדמוקרטיות, פונים אל כל העם, מאז היות מכשירי רדיו בעולם (תחילת המאה ה-20) וכמובן מאז עידן הטלוויזיה. ראשי ממשלות או נשיאים נבחרים באורח דמוקרטי מדברים עם העם שבחר בהם. עם הוא קבוצה של בני אדם שמבקשים שיתייחסו אליהם בכבוד, שיסבירו להם מה קורה במדינה שלהם, מה יקרה בעתיד. זה הדבר שאנשים מצפים ממנהיגים וכל המנהיגים אכן עושים זאת. בפרוס שנה חדשה ובכל מיני אירועים לאומיים, קבועים או פתאומיים, במצבי משבר ובמצבי שמחה, מתקיימת השיחה מהשליט אל העם, בה פונה האדם בעל המשרה הגבוהה והקובעת ביותר אל בני האדם שהוא עומד בראשם. זה דבר אלמנטרי ומובן מאליו. כל שליט יודע שזו חובתו, זו גם זכותו החביבה עליו וזה לא נתון למחלוקת.
ביבי, שעוד לא החליט אחרי שתי קדנציות (אחת מקוצרת) איך בדיוק יתנהג אל הישראלים - וזה בין דברים אחרים שעדיין לא החליט מה לעשות איתם - התחיל את הקדנציה בשתיקה. מישהו אמר לו (יחצ"ן, יועץ, או מישהו בבית) כי השתיקה היא השיטה החכמה ביותר. הישראלים נאלצו לשמוע את ראש ממשלתם, בהתחלה, לעתים רחוקות. מדיניות שתיקה בין מי שנבחר לנהל ולהנהיג לבין המצפים למוצא פיו, נקראת חוסר תקשורת ומתאימה למשטרים אפלים.
בשנים האחרונות (אולי מאז השריפה בכרמל) ראינו את ראש הממשלה פעמים רבות יותר בטלוויזיה לעתים מדבר ברמה של פרופגנדה, תמיד ברמה של התרברבות וחוסר צניעות, או לחלופין בהפחדה של עם ישראל שתמיד, לדעתו של ראש הממשלה, נמצא במצב של צאן לטבח.
ראש השנה, שהוא חג של כל הישראלים החילונים, ושל שומרי מצוות, הוא חג של ברכות. איך ייתכן שראש הממשלה שלנו לא מברך את כל ישראל ולא מסביר באותה הזדמנות מה מצבנו הכלכלי והמדיני - דבר שכל הפרשנים עוסקים בו כל השנה? מי מוסמך יותר להסביר ולסכם, אם לא ראש הממשלה?
"עניין של תחושות" או ניתוק מוחלט מהמציאות?
בנימין נתניהו שש לדבר בכל קונגרס בחו"ל, שם יתנו לו אפשרות להופיע, בכל מושב בינלאומי, בכל מושב של יהודי ארה"ב וכדומה, ולא מדבר אל עם ישראל. מבחינתו, מי שרוצה לדעת מה דעתו, חייב להשיג לעצמו בחינם את עיתונו של ראש הממשלה הממומן על-ידי המנהל הסמוי של מדינת ישראל,
שלדון אדלסון. רק בעיתון זה נתן ביבי ראיון ובו הערות והארות על המצב. ומי שלא קרא, זו הבעיה שלו. על ברכות אין מה לדבר. זה לא!
במהלך הראיון של ביבי לסיכום השנה, כאשר התחיל לדבר על מחירי המזון והמחירים בכלל, התברר שוב כי ביבי מנותק מהחיים בישראל. אילו בבית ראש הממשלה היו חיים מתקציב (אפילו תקציב גדול), היה ביבי יודע כי המחירים לא עלו רק ב-2% - מספר שציין בראיון כשהוא מצטט את אנשי האוצר (אינפלציה של 2%), אנחנו, האנשים הרגילים שמשלמים מכיסם את כל ההוצאות, יודעים כי מחיר התשלומים מהתקציב המשפחתי שלנו עלה ב-30% מינימום ולמעלה מזה. הכוונה לכל התשלומים, בכל תחום: דלק, חשמל, מים, מע"מ ומיסים, מזון בסיסי ומזון לא בסיסי, שכר-דירה ועוד.
אילו ראש הממשלה היה מכיר את התופעה שתקציב לא מספיק למה שהספיק לפני שנה או שנתיים ועדיין צריך שיישאר כסף לבריאות, לחינוך, לספרים, לתרבות, לבגדים, לנעליים, לביטוחים, לפנסיה וכולי - לא היה אומר כך בראיון:
"אין בסיס עובדתי לדיבורים על התייקרויות. זה עניין של תחושות. צריך לכבד את האנשים שחשים כך"! (ציטוט מ"ישראל היום"). אז אדוני ראש הממשלה, לא! זה בכלל לא עניין של תחושות. זה עניין של חשבון. אנחנו עובדים כדי להרוויח וההוצאות לקיום השוטף עוברות בהרבה את יכולת ההשתכרות של רוב האזרחים!
מי שעוסק במתן ייעוץ לראש הממשלה, ייעוץ יחצ"ני, חברתי, אנושי, ומכוון אותו לתת ראיון ב"ישראל היום" - מטעה אותו. עיתון "ישראל היום" עדיין לא הפך לעיתון של כולם. טלוויזיה היא המדיה הכללית-ממלכתית. שכח ראש הממשלה שיש ימים בשנה שבהם ההתנהגות של ראש ממשלה צריכה להיות ממלכתית, בגובה העיניים של האזרחים, ולא בלעדית לקוראי עיתון אחד. לו דיבר על "עניין של תחושות" בטלוויזיה ממלכתית, היו כולם רואים ושומעים כי ראש הממשלה חי לו בעולם משלו, הרחק מעולמו ומבעיותיו של האזרח הרגיל.