סרק, סרק...

כולם מכירים את הסיפור עם הרועה והזאבים. המסקנה ברורה: כשצועקים הרבה פעמים "זאב, זאב", ואין זאב - בסוף, כשבאמת מגיעים זאבים, לא מאמינים. זה בדיוק מה שמרגישים מנהיגי אירן. אמנון אברמוביץ' גילה לנו, שכבר ב-1992, יצחק רבין אמר שניתן להפסיק את פרויקט הגרעין האירני באמצעות שלום עם הפלשתינים. הוא התכוון לאותם פלשתינים שרואים ברמת אביב מושא געגועים אינסופי. ביולי 1996, ראש הממשלה החדש בנימין נתניהו הזהיר בסנאט האמריקני מהגרעין האירני, וזכה למחיאות כפיים. מאז, כל מנהיגי ישראל, ופה ושם מנהיגי העולם, דרשו מהאירנים להפסיק את פרויקט הגרעין. כדי לתת תוקף לדרישה, צורפו איומים, אזהרות וסנקציות. מה שמנהיגי אירן הבינו, זה לא מה שהתכוונו מנהיגי העולם החופשי. האירנים לא עצרו את פרויקט הגרעין - מסקנהאין לי יומרה להביע דעת מומחה, אבל העובדה שהאירנים לא עצרו, מוכיחה את המסקנה: האירנים ידעו לזהות את עוצמת הרופסים השולטים בערוצי התקשורת. האיומים - כך בטוחים האירנים - מושמעים לצרכי פנים, הא ותו לא! באוזניים אירניות אין הבדל בין האיומים לנביחת כלבים בצידי שיירה עוברת. בעולם שבו האינטרסים מדריכים את מנהיגי המדינות הדמוקרטיות, אף מנהיג לא רוצה שהאופוזיציה תאשים אותו בעליית מחירי הדלק, רק בגלל שהוא הרפתקן שרוצה לסבך את המדינה במלחמה מיותרת. זאת הסיבה שהפרויקט האירני לא עצר. הלכתי לארכיון ושלפתי מסר תקיף בנושא הגרעין האירני מהנשיא הצרפתי הקודם ניקולא סרקוזי. המסר ברור, חד, קשוח. מאז חלפו חמש שנים. מה קרה מאז? נאדה... חומר למחשבה...