שמחה מתאפיינת בקו פתלתל קטן המתגנב אל השפתיים. בצידי העיניים, גם שם, התקמטויות קטנות נוצרות, בנוסף לחיוך. מצוות החג, בנוסף לקן הפתלתל אליו אנו מתגנבים מתוך ביתנו הקבוע הוא הקפיצות, קטנות כגדולות, על הסיום ועל ההתחלה של סבב התורה.
ומהי שמחה? מה חשיבותה? סוקרטס קבע כי אושר הוא הוא תכלית העולם. אפיקורס הקצין גישה זו וסבר כי על-פי ההנאה, העונג, ניתן לקבוע מה טוב ומה רע. אך האם שמחה ואושר הם אותו הדבר? לרוב יענו על כך שאושר הוא שמחה עילאית, כלומר הוא מעל לדרגתה של ההנאה הרגעית, הוא מצב קבוע, שלא לומר תמידי של שמחה.
והיית אך שמחדברים רבים גורמים לנו לחייך. מראה של ילדים משחקים, למשל. או שיר טוב ששמענו. אולי נוף מרהיב, הנשקף לעינינו עם שחר. בדיחה טובה, או הרגע המביך שלאחר בדיחה גרועה. לראות אדם יקר שלא ראינו זה מכבר. זה יכול להיות סימן קטן שנשקף לנו מלמעלה, מהצד השני של מרפי – באחד מאותם ימים בהם הכל מסתדר לנו. או חיוך של מישהו אחר. לעתים, זה פשוט מידבק.
אך מעל לכל, השמחות הרגעיות האלו, על-אף שחלקן יכולות להשלים לנו תמונה שקורנת מאושר, מחווירות לעומת שמחת אדם על הישג. זה יכול להיות פרויקט ארוך שהוא עבד עליו, שעצם סיומו מהווה הקלה גדולה, ודי לו בכך. התגמול שיקבל בעבור עמלו בוודאי גדול מאותה הקלה. זה יכול להיות חודש קשה בעבודה, שכולל הרבה שעות נוספות, והתגמול הכספי מפצה על כך. זה יכול להיות משפט-פתיחה שחשבת עליו רבות וניסית אותו המון פעמים וסוף-סוף הוא הלך, אחרי חיזור ארוך. זה יכול להיות מאמץ להסיר משקל עודף, לעלות על המשקל, או להביט במראה ולראות את ההבדל.
אז מה ההישג בחג הזה? האם עצם העובדה ששרדנו שנה נוספת, לאחר הימים הנוראים, ובייחוד לאחר יום הדין? הרי השמחה בחג נקבעה על שני דברים - על התורה ועל העבודה. ככל הרגלים, גם סוכות הוא חג המבוסס על חקלאות. חג האסיף הוא הזמן לקצור את הפירות שנזרעו והושקו לאורך השנה, אוספים את היבול, אחרי שנה של עבודת-אדמה מפרכת.
עוד דבר. לא לשווא חג האסיף נקבע רגע לפני שמתחילים בסבב חדש של קריאה בתורה. הפרשה הראשונה היא בראשית, אז נגזר על האדם לעבוד את האדמה – ובזיעת אפך תאכל לחם. וכאן, כביכול שנה לאחר הגזירה – הוא קוצר את לחמו.
אך ההישג האמיתי שעלינו לשמוח עליו הוא השיבה. בתחילת השנה, באזור בראשית, המטרה מסומנת. היא נראית רחוקה. מתחילת העולם ועד לימי יהושע. דרך אבות, דרך בנים, דרך כהנים ולויים. דרך ארץ, דרך המדבר. ההישג הוא לא רק בסיום, הוא גם בעצם המוכנות לעמוד שוב בפני אותו אתגר – ולהתחיל שוב.