את
עיתוןהארץ אני קורא שנים רבות. לעתים מסכים עם הדעות, לפעמים מבקר, לפעמים סתם אדיש.
את מאמרי המערכת, אינני מרבה לקרוא. יש להם קהל מוגבל, אני יודע, ואת דעותיו של העיתון (והצוות הבכיר שלו) - אני מכיר. אין צורך לקרוא את המאמר עצמו.
ביום ששי האחרון, נדהמתי. הכותרת של המאמר הראשי הייתה "מה מפחיד את השופטים". אני מקורב לנושא, בין היתר כי סיקרתי את בתי המשפט כעיתונאי מטעם סוכנות עתי"ם ויש גם שופטת בביתי ולכן הכותרת משכה את תשומת לבי. מה שמצאתי מתחת לכותרת היה מביש ומחפיר. במיוחד מ
עיתון הארץ שנלחם, בדרך כלל, למען ערכים, למען ערכי הדמוקרטיה, למען שוויון החוק ולמען מערכת המשפט.
מה מצאתי במאמר המערכת של העיתון, שכל כך הדהים אותי? "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון... רוקחת גבולות לחופש הדיבור וההפגנה. אותם שופטים, היודעים להגן על זכויות אזרחיות אלה כשמדובר בזולת, נזעקים כשהנפגעים ממימושן הינם הם-עצמם", כותב העיתון הלא חושב.
מתאים לצהובוןניסוח הדברים מתאים, אולי, לצהובון. יש בארץ גורמים מאורגנים, המתנכלים ל"כנופיית שלטון החוק". חוגים מסוימים ולא מעטים, רוצים שלא החוק יקבע במדינה ולא השופטים הם שיחליטו. חוגים אלה נלחמים בגלוי ובמפגיע למען שלטון אחר. למען חוק אחר. והנה בא הארץ ומבקש זכות להפגין בפני בתיהם הפרטיים של שופטים.
הארץ הגדול והחשוב שוכח, שמערכת המשפט חשובה לדמוקרטיה לא פחות מן התקשורת. אף יותר. התקשורת, בצר לה, נושאת את נס הדמוקרטיה ומבקשת "הצילו!" אסור לשכוח שמערכת המשפט הינה נדבך מהותי לדמות חיינו. תפקידם של השופטים הינו מיוחד ונעלה על תפקידים ציבוריים אחרים.
עיתונאים צעירים כותבים או משדרים את האימרה "השופט טען". אלה אותם העיתונאים, שכותבים מאמר מערכת מביש זה. הם אינם יודעים ששופט אינו "טוען". שופט מחליט ושופט קובע. זה תפקידו, ולא במקרה. זה חלק ממערכת הערכים של המדינה. תפקידו של השופט מייחד אותו מבעלי תפקידים ציבוריים אחרים, וגם בהם אין לזלזל.
במסגרת שחיטת "פרות קדושות", המתנהלת בצהלה ובששון, שוחטים לא-מוסמכים שוחטים גם פרות שהן באמת קדושות. שמירת החוק היא היא הבסיס לשלטון בישראל. אז מה מציע מאמר המערכת המביש הזה: "אם שופטי ישראל אינם איתנים די כדי לעמוד בכל אלה (הפגנות ליד הבית), אפשר שטעו בבחירת משלח יד שהוא גם שליחות". התביישתי לקרוא את שכתבו עיתונאים, שעוסקים במקצוע שהוא גם שליחות!
האם שופטים ייבחרו לפי אומץ לבם להתמודד עם מפגינים?השופט
עדי אזר נרצח ביולי 2004. הוא לא היה השופט היחיד שחשש לחייו. בעבודתי, לפני עשרות שנים, בבית המשפט ידעתי על שופט זה או אחר שמחזיק אקדח במגירת שולחנו. הם חששו שה"
לקוחות" של מערכת המשפט, עבריינים אלימים לעתים, עלולים לנצל את ה"ידע המקצועי" גם בבתי השופטים. אני מניח שגם היום יש מי שחושש לחייו. והארץ מעז ואומר "אפשר שטעו בבחירת משלח ידם"!
שחיטת ערכים כלליתהארץ טועה. השופטים אכן מיוחסים. התפקיד, שאליו מונו, מחייב יחס מיוחד כלפיהם. לא לשווא יושב שופט על הדוכן וסמל המדינה מאחוריו. השופט מייצג את המדינה, את החוק ואת הערכים.
בידיעה של הכתבת רויטל חובל, שקדמה למאמר המערכת הזה, היא מספרת על אב לילדים שפסק-דין לא מצא חן בעיניו. הוא אירגן משמרת מחאה של הורים לפני ביתה של השופטת ובסרטון ברשת מתוארת ה"קונספירציה של השופטת". זאת הדרך שהמאמר למעשה מטיף לה. העיתון יסתתר מאחורי נימוקים צבועים, כמו "ובלבד ש(המחאה) לא תהיה אלימה, פולשנית או מאיימת".
עורכי הארץ - אם הם מזדהים עם מאמר המערכת שלהם - האמנם הם מאמינים, שפריצת ערכים בישראל תביא למחאה מנומסת ומתחשבת? האווירה האלימה כבר שוררת בארץ והארץ מטיף נגדה (כמעט) תמיד.
ישראל נמצאת בעיצומה של שחיטת ערכים כללית וכבר הגענו להתפרעות בדיווח עיתונאי על משפטים. אבדן האמינות של התקשורת תורם לאבדן משמעותה הציבורית.
גילוי נאות: השופטת שאיתי נמצאת כבר שנים בפנסיה ולא כתבתי את הפוסט הזה מתוך חשש שמישהו יבוא להפגין לפני ביתנו...