שמה של מדינת ישראל הולך לפניה כמי שאינה מקפידה על איכות מנהיגיה. מאחר שהיא מתנהלת כדמוקרטיה קואליציונית - מתמנים מנהיגים אלה על-פי קריטריונים פוליטיים בלבד. זהו מחדל הגובל באבסורד, משום שיכולים לכהן בה בעלי עמדות-מפתח, ללא כל כישור מקצועי.
קחו, למשל, את שר האוצר הנוכחי,
יובל שטייניץ; הוא אומנם דוקטור לפילוסופיה, אבל נעדר רקע כלכלי מינימלי. בשל כך מנהל מאחורי הקלעים את משרד האוצר לא אחר מראש ה
ממשלה בעצמו,
בנימין נתניהו. המחדל הזה זועק לשמיים, באשר ישראל נחשבת למדינה חלשה ובעייתית מבחינה כלכלית. בתור שכזו מצופה ממנה שתדאג, לפחות, להרשים את תושביה ברצינותו של שר האוצר שלה.
אלא שבישראל - כמו בישראל; החפיפניקיות היא זו ששולטת. אחרי ככלות הכל סוד גלוי הוא שיובל שטייניץ הינו שר אוצר רק על הנייר, ובפועל נאלץ לנהל את המשרד מי שהוא אומנם מוסמך לכלכלה, אבל שכראש-ממשלה כלל אינו צריך להיות מופקד עליו.
בכובד ראש
זועק לא פחות לשמיים היעדרו של שר חוץ מקצועי. חלפה - כנראה לבלי שוב - שעתו היפה של
אבא אבן, שייצג את ישראל בעולם בכבוד ובהדר הראויים לה. את התפקיד רם המעלה ממלא היום
אביגדור ליברמן, שאין לו צל של מושג בהלכותיהם של יחסים בינלאומיים. בעולם הרחב כבר פסקו מלהתייחס אליו ברצינות הנדרשת, ומאחורי הקלעים נאלץ לנהל את המגעים המדיניים לא אחר מ...נשיא המדינה,
שמעון פרס, ולחלופין גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
והיו גם שרי ביטחון שצנחו למשרה הרמה מלמטה, ללא שום אקורד ביטחוני. לפחות אחד מהם נאלץ לשלם במשרתו על חוסר הידע שלו. היה זה פנחס לבון, שהודח מחמת "העסק הביש" במצרים, לאחר שהכניס את המדינה לקלחת רותחת.
בשורה התחתונה מצופה ממדינת ישראל, המצויה במשבר ביטחוני-כלכלי, והסובלת גם מיחסי-חוץ שאינם תקינים, שתנהג לפחות בכובד-ראש באיוש רשויותיה הממלכתיות.