הניסיון למנוע מאולמרט לרוץ בבחירות הקרובות, בניגוד לחוק המאפשר לו לעשות כן, פוגעת בזכות כל אדם להעמיד עצמו לבחירה. זכות שבלעדיה לא ניתן לקיים את המצווה הגדולה של "אחרי רבים להטות". הרוב קובע מי ינהיג אותו בקדנציה הבאה.
לטוענים כי האיש חשוד ועליו לזכות עצמו מכל חשד ורק אחרי כן לשוב לפוליטיקה, אומר: יסוד דמוקראטי חשוב מצוי בכלל האומר: כל אדם נמצא בחזקת זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו.
ויתירה מכך, חז"ל מעדיפים שליח ציבור עם קופה של שרצים מאחוריו. הוא אשר אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו: חזור לאחוריך (יומא כ"ב ב).
אבן נגף של כל פוליטיקאי מצליח, היא מידת הגאוה בו הוא לוקה מיד עם בחירתו. לא רק שאין מצפונו נוקפו על אי היכולת לקיים ההבטחות שהבטיח לבוחריו ערב הבחירות, הוא גם אינו חושב כלל לפעול למימושן. גאוותו איננה מרשה לו לטפל בקטנות כדוגמת החובה לשמור על מוצא פיו. מרגע שנבחר הפך גבוה מעל גבוה. רם לבבו. גבהות הלב מתירה לו את האסור. הן אני נבחר מורם מעם ולי מותר. לא בכדי אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור - הריהו מתעשר (יומא שם). שאול המלך מנה את צבאו לראשונה בשברי חרס, דבר פחות ערך. בבואו פעם שניה למנות את צבאו עשה כן בטלאים מן הצאן, מוכח שבינתיים הוא התעשר.
שאול המלך בן קיש איש ימיני מלך שנתיים. הוא לא הותיר אחריו נסיכים. הוא הפסיד את המלוכה בגלל שלא שמע בקול הנביא וחמל על אגג ולא הרגו מיד. גאוותו הכשילתו. חז"ל מגלים לנו את הסיבה לחטא. שאול המלך בא ממשפחה מיוחסת, לא נמצא בה כל דופי. לכן, גאה לבו ויחטא.
לעומתו, דוד המלך שבא מרות המואביה, לא יכול היה להתגאות בייחוס המשפחתי, הוא לא היה נסיך פוליטי, לא גאה לבו ומלכותו עומדת לעד.