מבחן איווט בוזגלו

השנה היא 1976. אהרן ברק הוא היועץ המשפטי לממשלה. המשפטן המבריק שעתיד להפוך לימים לנשיא בית המשפט העליון, טובע את מטבע הלשון "מבחן בוזגלו". אהרן ברק הקרין כבר אז את גישתו לגבי עליונות הצדק הטבעי והחוק על פני גחמות ליבם של פוליטיקאים מושחתים ומזדמנים, וזה היה אות וסימן לבאות, ובמיוחד לביסוס עליונות החוק בשל נחיתות הפוליטיקאים. מבחן בוזגלו של אהרן ברק ביסס את האינטרס הציבורי על פני האינטרס הפוליטי. החוק מגן על האזרח, והוא חל גם על הפוליטיקאי במידה שווה. "מבחן בוזגלו" נוצר כאשר אהרן ברק הורה לפתוח בחקירה פלילית כנגד אשר ידלין, מי ששימש כיו"ר קופת-חולים ועמד להתמנות לנגיד בנק-ישראל. החשדות היו "גניבה" ו"קבלת שוחד", ואכן, החקירות נגד ידלין העלו אישומים והוא הורשע ונדון לעונש של חמש שנות מאסר. אהרן ברק קבע כי דין אחד לכל אזרח, בין אם הוא רוכל בשוק או איש ציבור, בין אם הוא מקורב לשלטון או מרוחק ממנו, בין אם ידו משגת הגנה משפטית בידי פרקליטי צמרת ובין אם אינה משגת. "דין אחד לידלין ולבוזגלו" אמר אהרן ברק. מבחן בוזגלו כיום כיום, כל שנותר מהלכת "מבחן בוזגלו" הוא שמה. מאז התהפך "מבחן בוזגלו" ואזרחים מן השורה כבר אינם שווים בפני החוק. על כך כתב המשפטן משה נגבי, בספרו "כסדום היינו": "פרשת ידלין" הכילה גם את פרשת אברהם עופר (שהתאבד) והייתה סמוכה לפרשת חשבון הדולרים של לאה רבין. 1976 היא השנה שבה הציבור עמד להקיא את שלטון מפלגת העבודה על-רקע תחושת מיאוס מן הסיאוב השלטוני. זו הייתה שעתו של מנחם בגין, איש ישר ונקי-כפיים ליטול את השלטון במהפך 1977. אם מנחם בגין היה עד למתרחש כיום במסדרונות השלטון של הליכוד, סביר להניח שהיה עורק למפלגה נקייה ובעלת מידות. שחיתות בצמרת הליכוד של היום הוא כל מה שהייתה מפלגת העבודה של אז. מושחת, רקוב, מסואב, ומפלה בין בוזגלו לליברמן. אך אין זה רק הליכוד, ואין זה רק ליברמן. שיטת השלטון הישראלית קרסה תחתיה, מעומס של פשעי הון-שלטון, והיא דומה כיום יותר למודל האיטלקי של ברלוסקוני. אנשי ההון מחוברים לעטיני השלטון ועושים בו כבשלהם, בעוד אנשי השלטון סמוכים על שולחנם של בעלי ההון. שליחות ציבורית הפכה למשלח יד, בעיקר אל תוככי הקופה הציבורית, ואורגיה רבתי מקשרת בין ממון של מיליונרים ומימון של פוליטיקאים, ומיילדת לנו פושעי צמרת. אל חגיגת חורבנה של הדמוקרטיה הישראלית, נמשכים, כמו פרפרים אל האש, פרקליטי צמרת המעורבים בה פעמיים. פעם ראשונה כשדכנים, ופעם שנייה כממלטים מאימת החוק. יעקב נאמן הוא פרקליטם של בנימין נתניהו ואיווט ליברמן, הוא היה הראש שמאחורי העסקות של ליברמן בקפריסין, וכאשר החקירה עמדה לסגור על ליברמן, התמנה יעקב נאמן לשר המשפטים. הוא מינה את היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין, וזה בתורו סגר את תיק ליברמן. שחיתות בצמרת, עברייני צמרת ופרקליטי צמרת. זהו יישומו של מבחן בוזגלו בעידן שלאחר אהרן ברק. אין פלא על-כן שהמלחמה המתנהלת כעת על החרבת חומות הצדק של בית המשפט העליון, מתנהלת בידי שלטון הסיאוב הנוכחי. מבחן איווט בוזגלו למתמודדים לכנסת להלן מבחן אולטימטיבי לסינון המועמדים לכנסת הבאה, ולמיון המפלגות המתמודדות על קולותינו כמצביעים. זהו מבחן בוזגלו החדש. על פיו, מתחייבות המפלגות לתקן את החוק ולשנותו, באופן שבו: 1. יבוטל הליך ה"שימוע" לנבחרי ציבור; 2. לא יהיו עסקות טיעון לנבחרי ציבור; 3. נבחר ציבור שיעשה שימוש ב"זכות השתיקה", כמוהו כמי שהודה בחשדות המיוחסים לו; 4. נבחר ציבור שנמצא אשם בעבירה שאינה "עבירת דוח תנועה", יוטל בו קלון אוטומטי; 5. נבחר ציבור שהוטל בו קלון, לא יורשה לעמוד שוב לבחירה במשך עשר שנים; 6. לא ימונה אדם לתפקיד ציבורי אלא אם עמד למבחן הציבור ונבחר (יעקב נאמן ודומיו). ההיגיון העומד מאחורי התיקונים הללו, גורס כי החל מן הרגע שבו אדם היה לנבחר ציבור, זכות הציבור לדעת גוברת על כוחו של הנבחר לעוות את הדין באמצעות עסקות אפלות, נסתרות, סמויות, באמצעות פרקליטי צמרת המחוברים לעברייני הצמרת שנמצאים בשלטון. ממילא אין לאף נאשם בשם "בוזגלו" זכות קנויה להליך חסוי/מקוצר/נסתר, ולפיכך גם אין עומדת זכות כזו לליברמן, או לכל מי שידו משגת לקנות לעצמו פרקליט צמרת המקושר ליועמ"ש. "הלכת בוזגלו" או הלכת "מושחת וטוב לו"? ברגעים אלה ממש, מתנהל "משא-ומתן" "חסוי" ו/או "נסתר" ו/או "מקוצר", בין עוה"ד גיורא אדרת (פרקליט צמרת של עברייני צווארון לבן), ועוה"ד יהודה וינשטיין (כיום משמש כיועמ"ש). עוה"ד וינשטיין ואדרת ניהלו בעבר תיקי "צווארון לבן" בצוותא, ואולי גם בעתיד, וכעת הם מנהלים, הרחק מעין הציבור, "משא-ומתן" על "עסקה" או "משפט מהיר" עבור ליברמן. מבחן בוזגלו החדש אמור לעקור את כל אלה. מפלגת "ארץ חדשה" של אלדד יניב הגישה בקשה לקבל לעיון הציבור את מסמכי "תיק ליברמן", ואף הודיעה כי תעתור לבג"צ לשם קבלת המסמכים, על-מנת שהציבור יוכל לדעת ולשפוט בעצמו, האם וינשטיין פעל על-פי הלכת "מבחן בוזגלו", או על-פי הלכת "מושחת וטוב לו".