הקדוש הנוצרי סילבסטר היה בוודאי מתהפך בקברו לו יכול היה להיות עד להילולה הישראלית המסורתית בלילה שבו מתחלפת השנה האזרחית על-פי הלוח הגרגוריאני. מסיבות לוהטות בניחוח של חו"ל, עם ארוחות של שחיתות וזיקוקים-די-נור, הפכו בארץ שלנו לבילוי האולטימטיבי של רבים וטובים.
הסילבסטר הוא חגם הגדול של אולמות השמחות, של מסעדות ומלונות ושל בתים פרטיים. בחרדת-קודש ממש מתייחסים הבליינים אליו כאירוע השנה שאסור להחמיץ. אבל המפתיע מכל הוא שבמדינה היהודית היחידה בעולם חוגגים את החג בהרבה מעבר למה שנהוג בעולם הנוצרי!
תאריך שיגרתי
אחרי ככלות הכל מדורג הסילבסטר בכנסייה הקתולית בדירוג הנמוך ביותר של יום טוב בכלל. יתר על כן: שנים רבות התנגדה הכנסייה עצמה לעריכת חגיגות פומביות בלילה הזה. ואם לא די בכך, הרי שמרבית המדינות הקתוליות מתייחסות לסילבסטר כתאריך שיגרתי בהחלט, מאחר שבלוח הדתי שלהן קיים פטרון קדוש דומה לכל יום ויום בשנה.
אז למה, בכל זאת, "מתעלים" הישראלים על עצמם כדי לחגוג את ליל הסילבסטר? מסתבר שהם רואים את עצמם כאזרחי העולם הגדול ופועלים על-פי הלוח הגרגוריאני. את הלוח העברי, לעומתו, הם אינם מכירים. שאל עשרה אנשים ברחוב מהו התאריך העברי של היום וחזקה עליהם שאיש מתוכם לא ידע לנקוב בו. חלפו הימים שבהם היה אצלם הלוח הזה דומיננטי, וסדר היום שלהם נקבע רק על-פי הלוח האזרחי.
סיבה למסיבה?
בישראל נחגג הסילבסטר עוד לפני קום המדינה, אבל הפופולריות שלו גוברת משנה לשנה. כמו בכל העולם הנאור החגיגות סביבו אינן נושאות אופי דתי, אלא של מסיבה לשמה. אלא שכך או אחרת, אין הפעם סיבה למסיבה. השנה שחלפה הייתה מאכזבת וככל הנראה גם זו שתבוא.
מי שלא מאמין מוזמן לקרוא את דברי החתום מעלה מיום האתמול [ראה משמאל]. "תחזית פסימית" הייתה הכותרת הלא-חגיגית שלהם, וגם התוכן רחוק היה מלהיות מלבב. אחרי ככלות הכל, שנת 2013, המתרגשת עלינו, לא תבשר לנו טובות. אז למה, בעצם, לשמוח?