כולנו מאחלים ל
מאיר דגן החלמה מהירה וחיים ארוכים. אם היה נוחת בדובאי עם הגזרה החדשה שלו, אף אחד לא היה עוצר אותו. יישר כוח מאיר דגן, אכן לוחם אמיתי. מה טוב שכאשר לוחמים מגיעים לרגע של הכרעה, כל עם ישראל וגם הרב אלימלך (מיילך) פירר מתייצבים לימינם, ומחזירים מיליגרם מהחוב שכולנו חייבים להם.
ומן הפן הפרטי, אישי - לפן הציבורי.
תופעה של פקידי
ממשלה אשר כל השנים שילמנו את שכרם, וקיימנו אותם ואת משפחתם, ופתאום יוצאים באורח קיצוני נגד היד שמאכילה אותם היא תופעה מדאיגה מאוד, בייחוד אם מדובר באנשים מכוחות הביטחון, על אחת כמה וכמה אנשים מצמרת השירותים החשאיים.
בואו נחזור לימי עבר, ימים של איסר הראל (הלפרין – אין קשר, לפחות לא ידוע), שעל-אף צילו הגדול של בן-גוריון, היה לא פעם זה שניווט או כיוון את קבלת ההחלטות, וכך היה לאורך שנים רבות בעיקר כאשר היו ראשי שירותים דומיננטיים.
וכל עוד הם בתפקיד, הם כמובן אוגרים עוצמה אדירה, הכל פתוח בפניהם, הם יכולים לדעת עלי, אם רק ירצו, אפילו מה שאיני יודע על עצמי, הם יכולים לתפור לי תיק אוכל, יכולים לתפור לי תיק צד, וגם יכולים לתפור לי סתם תיק, אם אני ערבי בעזה הם יכולים לסמן אותי ולסכל אותי, הם כל יכול.
והעוצמה הזו מסוכנת, מסוכנת להם, מסוכנת לנו, ולכן הם חייבים להתחלף ולכן על-אף שכר הלימוד הגבוה אינם מורשים להחזיק בתפקידיהם השונים אלא לתקופות קצובות, כי אחרת השתן עולה לראש, אחרת הלב גובה.
והארכי מסוכנים שביניהם אלה אותם שנאחזים בקרנות המזבח, ונשארים בשירות על-אף שסיימו תפקידם, אלה שלא מצליחים להשתחרר מהדמות המשיחית שפיתחו לעצמם כמושיעי אומה, אלה שהכניסו את היד עמוק-עמוק לחרא, עשו מעל ומעבר, הגיעו לפרקם, ואמרנו להם תודה ושלום, והם מתעקשים להמשיך ולחפור.
אלה לטעמי דגן ודיסקין.
לא נחטא לאמת אם נאמר שבראש השנה היהודי האחרון, לא היה ברור כלל אם דגן יגיע על הרגליים לינואר השנה, מחלתו הייתה קשה וקטלנית. לא נטעה אם נאמר שהוא היה כבר עם רגל אחת בחוץ, כולנו החזקנו ידיים והתפללנו לשלומו, בגללו ובגלל חבריו, אנו חיים, ותפילתנו היא לפחות החובה שלנו לשמירה על חייו של אדם שכולם חייבים לו כל כך הרבה.
והוא אדם חזק, וכנראה גם תפילותינו נשמעו, והייתה לו סביבה תומכת. בראש השנה הגרגוריאני הוא נכתב לחיים, נגולה אבן מעל ליבנו.
ודיסקין אפילו לא חיכה ל-10 בינואר, לא המתין ליום הכיפורים הגרגוריאני, ויצא במתקפת רפש נגד השלטון בישראל, כי כמו שהוא מכיר את דגן, דגן לא צריך חתימות מאף אחד, דיסקין יודע שאם דגן כתוב לחיים, אז דגן, שהוא הבוס של אלוהים, כבר יחתום לבד.
ממרום תרומתם שאיננה ניתנת לוויכוח ואיננה ניתנת לשקילה, חופרים לדעתי השניים, הקוסם ושולייתו, תחת אושיות השלטון בישראל, יורקים לטעמי לבאר ממנה הם שתו, מסכנים על-פי הבנתי את חוסנה של המדינה.
זוהי לדעתי הפיכת השוּשוּ, ניסיון של השירותים החשאיים להשתלט על המדינה – וכל בר-דעת חייב להתריע ולהפריע.
אני בטוח שהם לא רואים את היסוד האנטי דמוקרטי המובהק והמסוכן של הפעולות שלהם. עד כמה שאני יודע, הם גם פועלים מסביבה לכאורה אקדמית, אשר לדעתי היא לפחות חסרת אחריות, באורח קיצוני, הגם שכל מהפכן לא רואה את היסודות האנטי דמוקרטיים של פעולתו, בייחוד אם למד בבתי הספר של השטאזי או הקג"ב, על אחת כמה וכמה אם היה מורה בהם, שלא לדבר אם היה שר החינוך שלהם - ומשרת מטרות שהוא לא בהכרח מודע להן עד הסוף (ובהרבה מאוד היבטים כל השירותים החשאיים של כל המדינות הם די דומים, וכולם אנטי דמוקרטיים באופן מובהק וברור. די להביט בהחרגות של חוק יסוד
כבוד האדם וחירותו על-מנת להסכים לאמירה זו).
אלה אנו, ורק אנו, האספסוף, שיכולים לראות את הסיכון העצום ששניים אלה מביאים, ולשכנע אותם, ככל שניתן עדיין לשכנע, שיתמקדו בחיפושי נפט, ובגידול הנכדים, כי את התרומה שלהם לעם ישראל הם תרמו מעל ומעבר, ומכאן הם יכולים רק להזיק, ובגדול.