משהו המזכיר צעידה בסך הפריע לי בקוראי את מודעת התמיכה של ראשי המועצות ביהודה ושומרון ב
בנימין נתניהו. כאלו לא היה נאום בר-אילן, וכאלו לא הסגיר אותם נתניהו לידיו של
אהוד ברק שהשתמש בממשל הצבאי כדי להשליט עליהם באכזריות חוקי כיבוש, כפי שעושים לאומת אויב מנוצחת. כאלו לא היו גירושים והחרבות באישון לילה בידי קלגסים לבושי שחורים, כאלו לא הייתה גזירת ההקפאות, וכאלו לא היינו אחרי מגרון ולפני עמונה.
הייתי מחשה, לו לפחות ראשי המועצות היו מקבלים משהו תמורת תמיכתם הגורפת, אפילו הבטחות ריקות כפי שנותנים לפני בחירות. אלא, כנראה הנציגים שלנו לא תבעו מן הליכוד אפילו את המחווה הריקה הזאת, כל כך בזול התמסרו. לו, לפחות, היה נתניהו טורח להביא עימו לביקורו ברחלים את אימוץ דוח לוי, או לקראת כנס התמיכה בהר ברכה היה הליכוד מפרסם מצע שמתנער מהצהרת "שתי המדינות", לו לפחות היו מתחייבים שלא להרוס בעתיד עוד יישובים ולגרש יהודים. דווקא הם - כי כל הגירושים, מסיני דרך עזה וצפון השומרון ועד בית אל בוצעו ע'י הליכוד, ורק על ידו.
איזה מין עדר אנחנו, שנוכח צייתנות כנועה כזאת של ראשי מועצות שלנו, אפילו גבה לא הורמה בתקשורת הימנית - ויש כבר כזאת, ברוך השם - או בכל פורום אחר של נאמני א"י!
הסיבה להתנהגותם הכנועה של ראשי המועצות ברורה, והיא זו שעלתה לנו ביוקר בזמן הגירוש הגדול: המועצות וראשיהן מתוקצבות ע"י השלטון, וכפי שאומר הביטוי האנגלי: מי שמשלם לחלילן, הוא הקובע את המנגינה. יש רק לקוות, שהבוחר הלאומי מספיק אינטליגנטי כדי להתייחס להצהרות הנאמנות הללו "cum grano salis" "- "עם קב חומטין". עוד יותר חשוב הוא, לשנן שוב ושוב את הלקח שהופק עוד בימים השחורים של כפר מימון, שאסור להפקיד את המאבק על עצם קיומו של מפעל ההתנחלות בידי מי שבתוקף תפקידו אוכל מכף ידם של המהרסים והמחריבים. בכל י ת ר הנושאים, ראשי מועצות יקרים לנו, הם נציגינו הנאמנים ואנחנו מכבדים את מסירותם ונאמנותם.
אם חשבנו, שבמצעד התמיכה של ממסד המתנחלים כבר הושג השיא, בא דני דיין, יושב הראש של מועצת יש"ע, והכין לנו הפתעה. מועצת יש"ע, למי שאינו יודע, מורכבת מראשי המועצות, פלוס כמה נלווים, וניתן היה לחשוב שהיו"ר של הגוף הזה הוא בראש אחד עם הגוף עצמו. אך לא. לפתע דני דיין התפטר מתפקידו - כך, לפחות הוא הציג זאת לציבור - ומדוע, לדבריו? כדי להגן על נתניהו מפני הסכנה ששותפים קואליציונים עתידיים יעזבו את ממשלתו בגלל כל וויתור מדיני בענייני יהודה ושומרון.
בראיונות שנתן לתקשורת הגיע דיין עד כדי ההתבטאות, שהוא ישן בשקט ביישובו מעלה שומרון, כל עוד בנימין נתניהו בשלטון. דני דיין, שעמד בצמרת הארגון שייצג את קורבנות הגירוש הגדול של שנת 2005, שכח כנראה שגם נתניהו אישית הצביע ב ע ד הגירוש.
מסביב לנושא הזה התפתחה חליפת מסרים במייל בינו מצד אחד, לבין בני קצובר וביני, מצד שני. אביא כאן קטעים ממנה, המדברים בעד עצמם.
מייל, חתום על-ידי וע'י בני קצובר, מ-11 בינואר לחודש זה:
"לדני דיין שלום רב, בין הנימוקים שנתת לקריאתך להצביע לליכוד מצוי אחד, שלמיטב זיכרוננו אינו תואם את המציאות. כוונתנו לטענתך, שבגלל יציאת "התחיה" את ממשלת שמיר הפסיד הליכוד את הבחירות, ועל ישראל נפל אסון אוסלו. ... באותו הקיץ היה מצבו של הליכוד ירוד ביותר בדעת הקהל, בין היתר על-רקע מריבות פנימיות .זכור לך בוודאי 'נאום הקופים' של דוד לוי. מומחים חזו לליכוד אובדן של מנדטים רבים. עוד זאת: עפ'י צו של בית משפט הוטל על הליכוד לכנס את המרכז באותו הקיץ והם חששו מאד מכך,עקב הפילוג הפנימי. על הרקע הזה, כמה מעסקניהם היפנו אל ראשי התחייה בקשה לממש את איום הפרישה שלה מהר ככל האפשר, לפני שהליכוד יאבד עוד מנדטים. הליכוד גם ידע היטב, שלמרות פרישתנו מן הממשלה על-רקע הוויתורים שנעשו בוועידת מדריד, תמיכתנו מבחוץ מובטחת לו, בכל נושא שאין בו כדי לפגוע באחיזתנו בארץ ישראל. הדבר נאמר להם בפירוש על דעת 'התחייה' ו'מולדת' גם יחד. תשובתם הייתה שהם מעוניינים בהקדמת הבחירות על-רקע הירידה התלולה בסקרים. שוב ושוב מנסה הליכוד להפחיד את בוחרי הימין ולהבריחם אליו באמצעות "המעשה הנורא" של פרישת 'התחייה' ו'מולדת' מממשלת שמיר. אלא, שזו 'אגדה אורבאנית' שלא הייתה ולא נבראה. את הליכוד הפיל באותם הימים הליכוד בעצמו, שהפסיד באותן הבחירות 8 מנדטים. צר לנו, שנתת יד להנצחת האגדה הזאת, שיש בה כדי לתת לנתניהו יד חופשית לפגוע במפעל ההתנחלות תוך תפיסת מחסה מאחורי הטענה הנצחית, שבלי הליכוד "יהיה גרוע יותר", וע'ע המעשה עם 'התחייה', כביכול. כיצד אינך רואה, שהגישה הזאת מותירה אותנו חסרי ישע (תרתי משמע) והיא שהביאה עלינו, בין היתר, את אסון 'מפת הדרכים', את נאום בר-אילן, את ההקפאה הנמשכת בקצת המקומות בירושלים עד היום, את הפקרת ההתיישבות לחסדיו של אהוד ברק ואת גניזתו של דוח לוי? ב ב ר כ ה ובידידות אליקים העצני בני קצובר על כך השיב לנו דיין עוד באותו היום, בין היתר:
מורי ורבותי אליקים ובני, ....את ההכאה על חטא הפומבית על הפלת ממשלת שמיר ותוצאותיה ביטאתי אין ספור פעמים מזה שנים רבות. זכור לי, למשל, שאמרתי דברים דומים כבר בראיון הראשון שהענקתי ב-2007 כיושב-ראש מועצת יש"ע.... על עובדה אחת אין חולק: מצבו של הליכוד אכן היה "על הפנים". יתכן אפילו - גם אם אני שומע על כך לראשונה - שכמה עסקני ליכוד היו מעוניינים בפרישתנו, אך אני זוכר היטב שראש הממשלה יצחק שמיר, השר משה ניסים ובכירים נוספים התחננו ממש בפני פופ' יובל נאמן שלא נפרוש. וגם על התוצאה אי-אפשר לחלוק . קיצרנו את ימי שלטונו של ראש הממשלה הלאומי ביותר שהיה עד היום למדינת ישראל, וזו בעיני שגיאה קשה. ייתכן שאוסלו היה מגיע בכל מקרה וייתכן שלא, בוודאי הקדמנו את מועדו. ומן העבר אל ההווה ואל העתיד. באותה מידה שמפחידה אותי פרישה מאוחרת מדי מן הקואליציה - מפחידה אותי גם פרישה מוקדמת מדי .. ואני חושש שממכתבכם עולה סכנה שהלקח לא נלמד ושוב אנחנו עלולים להפיל ממשלה לאומית מסיבה שאינה מצדיקה את זה... אנו זכאים, כמובן, להחזיק בדעות ובפרשנויות שונות על העבר ולהסיק מהן מסקנות שונות על העתיד. נדמה לי - ואני סובייקטיבי - שהפרשנות והמסקנה שלי חופפת את אלו של רוב הציבור בהתיישבות, וייתכן שלא. אך כל עוד הדברים נשמעים בנחת ולשם שמיים - אלו ואלו דברי אלוקים חיים . בהערכה רבה דני דיין יו"ר מועצת יש"ע יצאה השבת, ובני קצובר השיב לדיין, בין היתר בדברים אלה:
דני, שבוע טוב ... עובדה, שמי שהפיל את ממשלת הימין היה הליכוד שהפסיד 8 מנדטים בבחירות, בגלל המריבות הפנימיות . לו רק בגלל עובדה זו, אי-אפשר לתת יד לאגדה המסולפת כי פרישת התחייה העלתה את השמאל לשלטון. אגדה, שכל כולה נועדה על-מנת להרתיע את מפלגות הימין מלהציב קווים אדומים אל מול שחיקה ערכית בליכוד. ... ח"כ גרשון שפט, שסבר כמוך, היה זה שהביא בפנינו את פנייתם של רוני מילוא וצחי הנגבי, להחליט מהר על-מנת לבלום את הירידה בסקרים. אבל הנקודה המעניינת ביותר לימים אלה הינה, שמי שהחל בכל הפרשה היה לא אחר מאשר בנימין נתניהו. הוא זה שצלצל מ,ועידת מדריד' אל פרופ. יובל נאמן ודיווח, כי שמיר חוצה קווים אדומים ושחייבים לבלום אותו. זה מה שהביא את יובל בתפקידו כיו"ר התחייה לזמן בדחיפות מפגש מצומצם ... שם דיווח יובל על הטלפון של נתניהו, כולל ההמלצה... להאשים את תנועת התחיה הינו מופרך מכל כיוון אפשרי ,מה עוד ,ש"התחיה" "ומולדת," הבטיחו את תמיכתם מחוץ לממשלה, בדיוק למען המטרה שלא להפיל את ממשלת הימין... אגדה זו, שנועדה להרתיע כאמור מפני הצבת קווים אדומים ע"י מפלגות מימין, כמו גם להרתיע מלבחור בהם, כבר הביאה את נפתלי בנט לגמגם, באשר לשותפות בממשלה שתלך בקו של "שתי מדינות לשני עמים", והנה לך הסרת כל מחסום בפני נתניהו להמשיך ולהיכנע ללחצים בי"ל, שכידוע לך ספגנו כבר מספר שלבים חמורים במדון המדיני הודות ללחצים אלו. גם הלוחצים בודקים, אם יש לנתניהו קווים אדומים אותם לא יוכל לחצות מסיבות קואליציוניות, או שהדרך סלולה לשלב הבא. שבוע טוב ובהצלחה בהמשך דרכך, בני קצובר חשבנו שזו חובתנו להביא עובדות חשובות, הידועות לנו, בפני הציבור - ללא אבחנה, אם זה יסייע או
יזיק למפלגה פלונית או אלמונית. עם זאת, דבריו של קצובר על נפתלי בנט, שהחל 'לגמגם', בלשונו, 'באשר לשותפות בממשלה שתלך בקו של "שתי מדינות לשני עמים" ' עוררו גם אצלי תמיהה, כמו גם התבטאויותיו של
אורי אריאל, חברו למפלגה, לפיהן 'הבית היהודי' יתנה את כניסתו לממשלת נתניהו בקבלת חופש הצבעה בנושא "שתי מדינות לשני עמים" ובכל הנוגע לפינוי יישובים.
אתם מבינים? 'הבית היהודי', ע"י עצם הצטרפותו לממשלה, ייתן לנתניהו את הרוב לנהל מדיניות ברוח 'נאום בר-אילן' (אגב: ליברמן הבטיח שנושא 'שתי המדינות' יהיה חלק מקווי היסוד של הממשלה, בנט נשאל על תגובתו והתחמק מלהשיב), ועם הרוב הזה יבקש נתניהו את אישור הכנסת למדינה פלשתינית ו/או להריסת יישובים וגירוש יהודים. ובכל זאת, הכל יהיה בסדר, 'הבית היהודי' יישאר נקי. הרי ה ו א לא יצביע בעד החורבן, הוא השיג לעצמו פטור. וגם אין צורך שיצביע, כי את הרוב לצורך הצבעה גורלית לפגוע בארץ ישראל ישיג נתניהו ממרצ, ואפילו מן הערבים. למטרה הזאת, כולם ישמחו לעזור לממשלה.
לא, חברים - זה לא ילך. לא לשם כך ברחו קולות מן המחנה הלאומי מ'ליכוד' הלוקה בעודף פרגמטיזם נוסח בר-אילן אל מפלגה שהציגה את עצמה כאידיאולוגית. אם גם ה י א מחקה את הפרגמטיזם הליכודי, אפשר בשקט לחזור אל המקור...
המחלוקת היא בתוך המחנה ומכאן לסוגיה אחרת המעסיקה את המחנה הלאומי: האם זה ראוי ומוסרי, שאדם שהתפקד לליכוד ואף השתתף בפריימריז, ובקולו, בין השאר, הגיעו למקומות קדמיים חברי כנסת כחוטובלי, לוין, אלקין, דנון ואחרים - יצביע בבחירות האלה בעד מפלגה אחרת? על הנושא הזה כתב
אורי אליצור מאמר, בו פסק חד-משמעית שאדם כזה א ס ו ר לו להצביע בעד מפלגה אחרת. זו הונאה, זה לא מוסרי, ואולי גם נוגד את ההלכה.
לכאורה, על-פי השכל הפשוט, אליצור צודק. אלא, משהו חסר במשנתו: בהנחה שיש היום, לפתע, למתפקד אופציות לאומיות שלא היו לו - למשל, מפלגה או מפלגות שלא תשתתפנה בממשלת 'שתי מדינות' - האין זה צודק שהוא יוכל לפנות לליכוד, למשל באמצעות הח"כים שבחר בהם בפריימריז, ויבקש לקבל מנתניהו הודעה ברורה, ל פ נ י הבחירות - למשל, ש-'שתי המדינות' לא תהיינה בקווי היסוד של ממשלת הליכוד, למשל - שלעולם לא ייעקרו עוד ישובים, למשל - שלא תהיה עוד הפתעה מרה וברק לא יכהן שוב כשר ביטחון, למשל - שדו'ח לוי יאושר? אם ראש הליכוד יסרב לאשר את כל אלה, אך מפלגה אחרת תחרוט אותם על דגלה, האם יהיה זה הוגן או צודק לאלץ את המתפקד המסכן שלנו להישאר שבוי במפלגה שבעליל פוגעת בעקרונותיו? אליצור, ואחרים, לא נתנו דעתם על ה-פן הזה של הבעיה.
נשארת מכל מקום הגבלה אחת: אם חבר מפלגה מתכוון להצביע למפלגה אחרת, וזאת מסיבות מוצדקות, כפי שציינו - עליו לפרוש תחילה מן המפלגה שהוא חבר בה. חברות במפלגה אינה נישואין קטולים, אך גם 'ביגמיה' איננה: אם מצפונך מחייב אותך להצביע בעבור מפלגה אחרת, צא מהמפלגה שלך!
נותרו רק ימים ספורים עד לבחירות, ורק עכשיו השאלות האמיתיות צצות על פני השטח והן מחייבות את הציבור להעמיד לליכוד ולבית היהודי עוד טרם בחירות את השאלות שהועלו כאן. רק כך תעמוד בפני כל אדם, בטרם גישתו לקלפי, ברירה חדה ובהירה: פרגמאטיות או אידיאולוגיה. שתי האסכולות מתכוונות בוודאי לטובה, המחלוקת היא ב ת ו ך המחנה, ועם זאת - אסור לטשטש אותה.