העמדת דברים כהווייתם

אי-אפשר לומר שדני דיין, ראש מועצת יהודה ושומרון לשעבר, אינו ציוני בכל רמ"ח איבריו. לאחרונה העביר דיין את כובד משקלו אל מחנהו של בנימין נתניהו, וכתומך נתניהו התראיין בשירות השידור הבריטי בתוכנית hard-talk לשיחה קשוחה עם המנחה שאינו חשוד באהדה יתירה לישראל. נושא השיחה נסב סביב תנועת "הבית היהודי" בראשותו של נפתלי בנט, שנתפסת אצל המנחה הבריטי כהמשך הגלישה במדרון החלקלק לעבר הקיצוניות, הניציות, השמרנות והלאומניות. השיחה מתדרדרת בדיון על כוונותיו האמיתיות של ראש ממשלת ישראל הנוכחי שאומר את מה שדרוש לתקינות הפוליטית - "פתרון שתי המדינות" - אך פועל לכיוון של מדינה אחת. השיחה ממשיכה את דרכה אל התהום במורד שמתווה ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט, לעבר מדינת האפרטהייד בסגנון דרום אפריקה - תוצר ישיר לכאורה של מגמת איחוד-הארץ תחת שלטון יהודי מבלי מתן זכות בחירה לערבים היושבים בחבלי הארץ ה"כבושים" כהגדרתו של הבריטי המצוחצח. השיחה נוגעת בתחתית בנחרת הבוז שמביע המנחה כלפי התביעה ההיסטורית היהודית על ארץ ישראל. כל אותה עת ניכר כי דיין - האיש שביקר בכל פינות העולם, ושהאנגלית שבפיו לפחות סבירה - אינו מסוגל שלא להתפתל בכסאו באי-נוחות הולכת וגוברת אל מול ההתקפה המנומקת היטב של הבריטי למוד הדיבייטים, חסר העכבות וחסר הכבוד כלפי המרואיין שאותו הוא מנסה להדביר. כצופה במרחב הווירטואלי, כישראלי, כיהודי וכציוני, אני חש אי-נוחות עד כאב בראותי את נציג הציונות המעשית מנסה להתחמק מן הבליסטראות המילוליות, מן התנוחה התוקפנית של נציג האימפריה המתפוררת, מתגונן ומתגונן ומסיט, משתדל ואינו מעמיד דברים כהווייתם. העמדת דברים כהווייתם משמעותה לומר בפה מלא, ללא התנצלות, כי ארץ ישראל היא ביתו של העם היהודי ולא של שום עם אחר. לומר שהאמת הזו מעוגנת היטב בכל המסמכים שעליהם חתומה הממלכה הבריטית עצמה ודובריה הראשיים. העמדת דברים כהווייתם משמעותה להגדיר את יהודה ושומרון כחלק אינטגרלי של הנחלה היהודית לא פחות מקורנוול ואסקס כנחלה של בריטניה, הרבה יותר מווילס, האיים ההיברידים, ולבטח ארץ הסקוטים.

אין עם פלשתיני

העמדת דברים כהווייתם משמעותה לומר שעל בריטניה להתכנס משטחי סקוטלנד, וויילס וצפון אירלנד ולעמוד מנגד כאשר מדינות אלו יעמידו בשטחן מאות אלפי רקטות וישלחו אותן בערי בריטניה, ורק אז לבוא בטענות לישראל. העמדת דברים כהווייתם היא לומר ללא מורא שהתנ"ך, כבסיס האידיאולוגי תרבותי ואמוני של השיוך העברי של ארץ ישראל, מכובד יותר, מקובל יותר וּותיק יותר מכל מסמך אחר בעולם, ובכלל זה המגנה כרטה או כל חוק שאי-פעם עבר בפרלמנט. הזלזול בתנ"ך שקול לזילות בכנסייה האנגליקנית, במורשת האנגלית, בתיאטרון הגלוב ובכתבי שייקספיר. הוא שקול לפיצוץ סטון-הנג' ולהפלתה של כנסיית ווסטמינסטר אל התמזה. העמדת דברים כהווייתם משמעותה לומר שאם כתב המנדט של חבר הלאומים, המסמיך את בריטניה להקים בארץ ישראל מערבה לירדן בית לאומי לעם היהודי, אינו תקף עוד, אזי כל שאר החלוקות והגבולות שנקבעו באותו זמן גם הם אינם תקפים. ואם הללו אינם תקפים, אין עם סורי, ואין עם ירדני, אין עם לבנוני ואין עם עירקי, וודאי שאין עם פלשתיני שאינו מוכר כלל בכתב המנדט שעליו חתומה ממשלת הוד מלכותה. ואם כל ההסכמים והאמנות והכתבים והמגילות אינם עומדים מול התביעה הכוחנית של הערבים, הרי שאין חוק בינלאומי, אלא רק זכות הכוח, ובזכות זו ישראל זכאית לנהוג כרצונה בדיוק כמו שבריטניה נהגה כרצונה באיי המלווינס. העמדת דברים כהווייתם משמעותה לומר שמזרח ירושלים דינה כמזרח לונדון או מזרח פריז או מזרח רומא או מזרח וושינגטון, והעובדה שיש בה אוכלוסיה עוינת אינה משנה כהוא זה את מעמדה במדינה הריבונית. האוכלוסיה של מזרח לונדון עויינת לא פחות, אלימה אולי יותר, ואיסלאמיסטית לפחות כמו מזרח ירושלים. אלא שבניגוד למזרח לונדון שממנה נסים האנגלים כעכברים מן הטיטאניק, היהודים מוכיחים כי הם עשויים ללא חת ומחזקים את ריבונותם בכל העיר ללא מורא. העמדת דברים כהווייתם משמעותה לומר שהערבים שמצאו את דרכם אל ארץ ישראל, גם בתקופת המנדט הבריטי, הם פולשים זרים לא פחות מן המסתננים לבריטניה ההופכים את עריה לזרות לבריטים המקוריים ( אם במילה מקוריים הכוונה לתערובת של קלטים, סקסונים, ונורמנים שכבשו את האיים הבריטיים בסבבי אלימות בכל 500 שנה). העמדת דברים כהווייתם משמעותה להפסיק את ההתנצלות, ההתפתלות, ובמיוחד את ההתבטלות בפני אדוני העולם דוברי האנגלית. אפשר להסביר לבריטי המצוחצח שבגידה בכתב המנדט היא מן הגורמים העיקריים להתפוררות האימפריה הבריטית; שאינטרסים ללא ערכים הם שמסמסו את הנחישות הבריטית; שהסכנה לישראל המבודדת היא כאין וכאפס לעומת סכנת הפלישה המוסלמית לבריטניה הפתוחה לכל, עד כי כל אזרח בריטי עשירי מעדיף להגר מן האיים הבריטיים מפחד הכיבוש האיסלאמי של השכונה והעיר שלו. בפעם הבאה, דני, אל תתגונן. תקוף והדבר ללא רחמים.