ראשית הצהרה: אין בי שנאת ערבים או גויים לשמה. כך חונכתי ולכן כך אני חש וכך אני חי. אבל יחד עם זה אני מודע לעובדות, שכולנו, בני
הארץ הזאת, מכירים על בשרנו מקרוב מאוד במשך כל שנות שיבת ציון וימי מדינת ישראל: שכנינו הערבים שחיים כאן, לא תמיד קיבלו אותנו בשמחה בלשון המעטה רבה. פרעות, שחיטות, דקירות, אינתיפאדות, פיגועים ושאר מרעין בישין - כל אלה באו תמיד מכיוונם של הערבים. אי-ההשלמה עם קיומנו תמיד גבלה בשפיכת דם יהודי.
יהודים מסוימים אולי התלהמו, קראו קריאות לא נחמדות, נופפו באגרופיהם, ארגנו פרובוקציות ועוד כל מיני גימיקים לא סימפטיים, אבל דם ערבי נמצא שפוך ומרוח כמעט תמיד אך ורק על גבי קריקטורות שבעיתונות הערבית. גם הכהניסטים הקיצוניים הסתפקו במהומות שרחוקות מרצח ערבים חפים מפשע.
לו נחת חייזר בארצנו בימים האחרונים ומקשיב לקולות הבוקעים מכלי התקשורת שלנו, היה מגיע למסקנה שכל הנ"ל הוא שקר וכזב. בית"ר ירושלים ואוהדיה הם החלוצים הקדמיים של נבחרת הרוצחים היהודים שטובחים בערבים המסכנים שנאלצים להתגונן ולשמור על חייהם שוב ושוב.
הטבח בחברון בפרעות תרפ"ט, או הטבח במלון פארק בליל הסדר תשס"ב (2002) הם שני אירועי דמים מפורסמים מתוך יותר מדי מקרי רציחות שביצעו בנו ערבים שוכני הארץ הזאת, מה שיכול להסביר את הרקע לקריאות של שנאה מהכיוון היהודי. אבל בואו וניכנס לפרופורציות. תנו לעובדות לדבר ואל תתבלבלו מכך שחוזרים על שקרים יותר מדי פעמים. זה לא הופך את הצד היהודי למה שהוא לא.
ההיסטוריה אינה משחק
חייזרים כנ"ל יכולים לטעות מהקשבה לדיווחי הימים האחרונים. הם גם יכולים להאמין שהסיפור הבא הוא מציאותי: נסעתי לבקר קרוב משפחה שהיה מאושפז בבית חולים העמק שבעפולה. בדרכי חזרה הביתה נכנסתי יחד עם בני בן העשר לאום אל-פחם. עברנו בכל חנויות הקניון והסתובבנו ברחוב הראשי של הכפר, קנינו כמה מציאות והמשכנו בנסיעה הביתה.
אבל משום מה, בעוד שהסיפור הזה מצוץ מהאצבע, ממש לא ריאלי לגבי הישראלי הממוצע, הנגטיב שלו הוא ממש לא דמיוני. ערבים לא מעטים מסתובבים בצורה חופשית, מבלי שיחושו שום תחושה לא נעימה בעצם נוכחותם בסביבה יהודית מובהקת. וזאת משום שלשמחתנו אנחנו שונים. כאמור, זוהי עובדה מהשטח ואנו כמי שאינם נמנים על ציבור החייזרים, יודעים את האמת.
משום כך, למרות שאינני נמנה על אוהדי בית"ר ירושלים, לא מכיר אותם וגם לא ממש חולה על כדורגל, אני אוהד את האמת וסבור שלא שמו אותם ביציע הנכון. על הפרק התקשורתי הנוכחי אומנם עמד כדורגל, אבל על פרק הזמן הארוך יותר עומדים לצערנו כדורים מסוג אחר שנורו (ולא נבעטו) לכיווננו. אבל אל דאגה, ההיסטוריה זה לא משחק והשופט שלה הוא "שופט כל הארץ". הוא שופט ומכריע לטובתנו ועל אפם ועל חמתם אנחנו הולכים ומנצחים במערכה.