בהמשך לפגישה מאתגרת עם חרדים מעניינים, לפני כשנתיים, בל"ג בעומר, בהמתנה בצוותא להתעלות משותפת, למרגלות הר מירון. הועלתה בשיחתנו הנסערת, ביני כחרדי לאומי או אם תרצו ציוני דתי, לבינם כטוענים נגד הציונות ומדינת ישראל בכלל, שרבי חיים מבריסק הלא ידוע בהתנגדותו החריפה לציונות, וכן מגדולי ישראל החרו החזיקו בשיטתו, ומן הסתם הוא והם ידעו תשובות לכל טענותיי.
הסתכלתי בפניהם ושאלתי: ראשית לכל, האינכם יודעים שרוב גדולי ישראל היו בעד המדינה הציונית? לא! ענו לי פה אחד. אם כך, אמרתי להם, וקראתי מתוך פתק קטן שהיה אז מצוי בתוך תעודת הזהות שלי, נא עיינו דברי הגאון רבי משה שטרנבוך בשו"ת 'תשובות והנהגות' חלק ב סימן קמ בסוף. למדים משם שאפילו בנו השלישי של רבי חיים מבריסק, הגאון הרב יצחק זאב סולובייצי'ק זצ"ל, העיד שרוב גדולי ישראל תמכו בהקמת המדינה. והגאון רבי מנחם כשר בספרו 'התקופה הגדולה' מביא כרוז בשם 'דעת תורה', שחתומים עליו כמעט כל גדולי הדור, הקוראים להקמת מדינת ישראל בשם 'אתחלתא דגאולה' (עמ' שעד-שעה ומובא בשו"ת 'יביע אומר' חלק ו, סימן מא אות ה). וכן עיינו בספר 'אתחלתא היא' של הרב יצחק דדון.
מלבד זאת קראתי מהפתק דברי המהר"ם שיק המובא בספר 'אם הבנים שמחה' עמ' לז:"תלמיד חכם שנתרבה מאת ד', אם אומר דבר מה שמצינו בדברי חז"ל היפך דבריו, לא צריך להאמין לו באמונה גרידא עד שנדע טעמו ונימוקו עימו אם יעמדו דבריו". וההמשך מאוד חשוב: "בוא וראה שהמרגלים היו גדולי-ישראל וכאשר אמרו לא לעלות לארץ ישראל, אסור היה לשמוע להם...וכן נמצא בחידושים על התורה מבעל חידושי הרי"ם בסוף גיטין על הפסוק 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם': ליבא ועינא ב' מרגלים (כפרש"י) והיה החטא שהגם שהנשיאים - עיני העדה - אמרו כן, היה ראוי לבני ישראל שלא לתור אחריהם, והוא ללמד לכללות ישראל שלא ישמעו להם כלל, ואפשר יהיו עוד ניסיונות כאלה קודם הגאולה". ומזכיר שם: "וכן היה בימי עזרא, שכמה גדולים וטובים לא רצו לייסד את היישוב בארץ ישראל ונשארו בבבל (יומא ט:) ועזרא לקח עימו את הפסולים (קידושין סט) שהיו מעשיהם כעורים, והיה העולם ראוי להיות נהפך לתל מלח מפניהם (שם ע) והיו מחללי שבת (נחמיה יג) ונושאי נשים נכריות וכו' גם בארץ ישראל, ומכל מקום גרם הדבר שעל-ידי צמיחת ישועה זו נבנה הבית השני...וכן יהיה בעזרת השם יתברך בימינו".
והם ואני ענינו אמן וחייכנו נבוכים. סחתי לחבורה הגדולה של החרדים שהתקבצה סביבי, בראותם שיח עסיסי וראוי ומכובד כזה, שהגר"א היה ציוני נלהב. הם הזדעזעו ושאלו מניין לי כך. הבאתי להם ספר מתוך בית המדרש, שבנס היה שם, ושמו 'קול התור' מר' הלל משקלוב תלמידו המובהק של הגר"א שהביא משמו של הגר"א, פרק א סימן עו: "ובמידה שיגדל קיבוץ גלויות יתגבר הסטרא אחרא ואז תוסיף גם קטגוריא נגד אלה שאינם מחזיקים בקיבוץ גלויות אחר שנפתחה האתחלתא בזה, כי אז תהיה פליטה בציון ובירושלים ובשרידים ודי לחכימא, ועל זאת דאג רבינו מאוד". ודאגתו אכן נתממשה לצערנו העצום בדמות השואה הנוראה. ועדיין היא מתממשת בשואה האדירה הדוממת של התבוללות בגלויות היום.
וכך העיד לנו תלמיד הגר"א המובהק הנ"ל בפרק ה' בספר הנ"ל: "מי לנו גדול כגר"א אשר בדברים חוצבים להבות אש האיץ בתלמידיו לעלות לארץ ישראל ולעסוק בקיבוץ גלויות והירבה לזרז את תלמידיו להחיש את הקץ-המגולה (הקדמת 'פאת השולחן' לרבי ישראל משקלוב) לקרב קץ הגאולה על-ידי יישוב הארץ, כמעט בכל יום דיבר אלינו רבינו ברתת והתרגשות כי 'בציון ובירושלים תהיה פליטה' ולא לאחר את המועד". וכן היה, ממש דברי נבואה.
וכך סחתי להם, הרי כולנו הלא רואים בעינינו, כיצד תהפוכות נוראות בעולם, מלחמת עולם ראשונה יוצרת את הצהרת בלפור, מלחמת העולם השנייה הורסת את כל מאחז ישראל בגלויות, קיבוץ גלויות שלא היה דוגמתו אף בבית שני, ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה, תורה ותופשיה עולים לארץ ושבים למקומם ומקימים עולם תורה אדיר ומופלא. תחיית השפה העברית אחרי אלפיים שנה. ניסים גלויים של הצלת היהודים כאן בארץ במלחמות השחרור, קדש, ששת הימים, יום הכיפורים, שלום הגליל, אינתיפאדות, עם חזרת גבורת עם ישראל כשכל הגויים משתוממים עליה ויראים ממנה, שהרי אם לא כן היו מעיזים הרבה יותר. בניין העם והארץ והתורה בשיבת מלכות ישראל על ארצו. האם הנס והפלא העצום הזה הוא לא כלום??? שום דבר לא ארע??? ובמקום להודות לד' אזיי טועים ומטעים התוהים והבוהים ובאים ומקטרגים על בניין בני ישראל בנים אהובים (גם כשטועים ומרשיעים) ועל כל תהליך הגאולה והיציאה מגלות??
החברים החרדים היו המומים. והם שאלו אותי הרי כולנו הלא רואים שהממשלה והמדינה החריבו את גוש קטיף וצפון השומרון ונמשכת ההחרבה וההקפאה הזו, והציבור החרדי והחרדי לאומי וגם הציוני דתי הם כולם חווים רדיפה משפטית פוליטית וציבורית? הרי איך אפשר להודות על כך ולשתף פעולה עם מדינה וממשלה כזו?
עניתי שכבר קדמו לנו גדולי ישראל, שהזהירו מעת צרה וצוקה כזו, ביניהם הרב האשכנזי הראשי הראשון לישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, וכאן שלפתי מתיקי את הספר 'אורות' פרי עטו, בפרק 'ישראל ותחייתו', סעיף כ וכך כתב על הציונות:"קמה תנועה חרישית מלאה אונים וחפצים, מלאה ניגודים וסתירות, מלאה אורות ומחשכים, וחושבת לחתור אל החוף לישועת ישראל. אורו של משיח הכהה בה".
אכן, האמת מורכבת, המציאות מורכבת, אור וחושך משמשים בערבוביא. והנה כותב הרב זצ"ל בהמשך ב'אורות התחייה', פסקה כו: "אחרי המגרעות הרבות, שאנו רואים בדרכי חיינו הכלליים בדורנו בכלל ובארץ ישראל בפרט, הננו מוכרחים להרגיש שאנו נולדים מחדש, מתחתית המדרגה הננו הולכים ונוצרים עוד הפעם כימים מקדם". אכן, יש מגרעות רבות. מקורן בכך שאנו נולדים מחדש. ואנחנו עושים גם שטויות. כולנו. חלקנו עושים גם מעשים רעים ואפילו נוראים. וזה חלק מהלידה שלנו מחדש.
ופתחתי להם סעיף נא: "וזאת היא הסיבה, שכוח שלילי גדול מתעורר בעקבא דמשיחא, בחוצפה סגיאה, ושלילה זו תבער את כל מה שהוא כהה בהמושגים האלוהיים והתלוי בהם בכללות האומה.
אף על-פי שנורא הדבר לראות שכמה ענייני אמת, מידות טובות, ומצוות וחוקים, הולכים ונשטפים ונעקרים לכאורה, על-ידי זרם השלילה, מכל מקום סוף סוף הכל יצמח בטהרה וגבורה, בקדושה עליונה, מגרעין האיתן, הטהור והמרומם, שכל שלילה לא תגיע אליו, ואורו יזרח בתור אור חדש על ציון בגדולה מופלאה למעלה מכל ציור, שכוחות דלים של נפשות עייפות, עייפות חומרית ורוחנית, של גלות ארוכה ודלדול, יכולים לצייר".
התפעלו מאוד חבריי החרדים מדברים אלה. ניתן לומר שהיו מזועזעים כי מעולם לא שמעו אותם לפני כן. גם אני מזועזע. אכן, חורבן גוש קטיף וצפון השומרון וההקפאות והגירושים והפוגרום בעמונה, הם חורבן הציונות. אך במקומות אחרים יש בניין הציונות. צה"ל ממלא תפקידים נוראים, אך צה"ל גם עושה מעשים נשגבים ומעולים. לכן יש בני אדם המשתגעים מן הסתירות ולא מצליחים לעכל אותם. לא ביום אחד תירפא האומה שהייתה חולה אלפיים שנה. אלא שאי-אפשר לרפא את חולאינו רק על-ידי מאבק כוחני חיצוני-מקומי אלא בעיקר באחדות כל החפצים בטובת המחנה היהודי הדתי והחרדי שתביא לאחדות העם היהודי ותומכיו סביב אמונה יהודית חזקה ומתחזקת והולכת. חיזוק האמונה באומה, בארץ ישראל, בעם ישראל, בגאולה ושורש הכל: האמונה בד'.
וסיימתי בהתרגשות: וננצח כי אנחנו מובטחים על כך. כידוע, אין גלות אחרי הגאולה הזאת. כי זו גאולה שהיא מצד החסד האלוהי, ולכן היא לעולם.
התחבקנו ולחצנו ידיים ברוב אחווה ושלום ורעות. ועלינו להתפלל יחד על ציון רבי שמעון בן יוחאי, לגאולת הפרט והכלל, ולניצחון עם ישראל על כל אויביו מסביבו ומתוכו. ובכינו יחד ונשאנו עינינו לבורא עולם שיושיענו במהרה בימינו ואלינו אליו נשואות.