איפה יאיר?

חג חרות שמח לכל אזרחי ישראל. אתמול למדנו שהכסף נמצא. המסע שהחל בשאלה "איפה הכסף?", והמשיך עם השאלה שעליה יאיר לפיד סירב לענות ("מאיפה הכסף?"), הגיע בערב חג-הפסח, חג החרות, ליעדו כמובטח. הכסף נמצא. עכשיו יאיר נעלם. איפה יאיר שכתב את "אחיי העבדים"? "אחיי העבדים" הוא קרא לנו כאשר יצאנו לרחובות בקיץ של 2011. אנחנו כבשנו את הרחובות, והוא כבש את ליבנו עם הקריאה שנישאה ממעל, ממרומי מעמדו של ה"מאמי הלאומי", ממרום מעמדו הכלכלי של המיליונר בתחפושת פיטר-פן, הילד הנצחי. ברגע אחד הוא השיל את תחפושת פיטר-פן ולבש את תחפושת רובין-הוד. על שלושה דברים העבדות עומדת, כך הוא טען אז. על כבלים שקופים, על מעמד הביניים שנושא על גבו את הנטל של החלשים וגם של החזקים, ועל כך שאף אחד לא ישלם את מחיר הכישלון מלבד העבדים. על אותם שלושה דברים דוהרת הרכבת של יאיר. החזיר שמכר את הפרארי יאיר הפשיל שרוולים וקפץ היישר אל הבריכה המזוהמת. "מוכרחים לעשות מעשה". יאיר מכר את המכונית המפוארת, והחל לחרוש את הארץ עטוף בגלימת רובין-הוד ומלווה בגדודי שוטים. עכשיו, כאשר מצא את הכסף, הוא מצליף בשוטים. עם שוטים ועקרבים. מסתבר שיאיר לפיד מצא את הכסף. הכסף הזה היה כל הזמן באותו המקום. ממש כמו כל קודמיו, גם יאיר מצא את הכסף אצל "מעמד הביניים" ואצל החלשים. אצל הנזקקים והנתמכים על-ידי קצבאות הביטוח הלאומי, אצל הקשישים ובקצבאות הילדים. איך לא חשבו על זה קודם? בחרדים הוא לא יגע כי בנט ונתניהו לא ירשו זאת, ובנט, כזכור, "בנט זה אח". לכן גם בהתנחלויות ובמיליארדים ששופכת שם ממשלת הקפיטליזם הקולוניאליסטי הזו מאז הקדנציה הקודמת שלה, גם בכסף הזה הוא לא יעז לגעת. בעשירים אין סיכוי לגעת. גם אם ירצה, הם יותר מתוחכמים ממנו, וממילא אינו רוצה ואינו יכול לגעת בהם. "מאיפה הכסף?", זוכרים? הוא לא רוצה לגלות מי מימן עבורו 33 מיליון שקל למסע הבחירות. רכבת אל העושק 'רכבת לילה לתקציב' (המדינה) דוהרת על הפסים שהניחו שם בעלי השליטה במשק. זו הרכבת אל העושק הקבוע, הרגיל, זה שהורגלנו בו מאז ומעולם. אחיי העבדים. עבדים הייתם לבנימין נתניהו, ועבדים הייתם לשטייניץ, ועבדים תהיו גם ליאיר לפיד. חג שמח אחיי העבדים. ניפגש בכיכר.