אביב הגיע, פסח בא

א. אלישע איננולמרות שחול-המועד עתה, ואין מספידים בו, אני רוצה להיפרד מהמשורר אלישע פורת מקיבוץ עין החורש, חבר יקר לנשק, שהלך לעולמו ערב החג בגיל 75. את אלישע הכרתי, כשהוצבתי כלוחם בגדוד מילואי החרמ"ש 11 אלון של החטיבה הממוכנת 9 עודד בשלהי מלחמת ההתשה. אלישע, שהיה מבוגר ממני בכעשור, היה סייר, שבלט בנוכחותו - חייל ותיק בגדוד הוותיק, שהחל לשנות את פניו באותה התקופה. את מלחמת יום הכיפורים עשינו בגולן וב"מובלעת" - השטח, שכבשנו מהסורים ממזרח לקוניטרה. ארץ קשה, שחורה מאוד, בוצית וחרוצה בעקבות מלחמות, שתפסנו את מוצביה. באותו החורף הקשה התנהלה שם מלחמת התשה כמעט מבלי שהציבור הישראלי שמע עליה. רק לוחמי הגולן ומשפחותיהם ידעו על קיומה כאילו הייתה סיפורנו הפרטי. בסיורי הבוקר הגענו למוצב, שתפסו סיירי הגדוד. הם נראו אחרת מחיילי הפלוגות הרובאיות. תמיד עצרתי אצל אלישע, כדי להתרענן קצת בשיחה ובכוס קפה. כמעט פיקניק בשדה הקרב, שהופרע רק כשהוכרזה כוננות. היו לאלישע הומור ואנושיות פשוטה וחמה, שהפכו כל עצירה אצלו לחוויה. אחרי המלחמה חלק אתנו את שירו הנורא, "חוּשְׁנִיֶה, הַמִסְגָד", שכתב במלחמת יום הכיפורים לזכר החיילים, שרצחו הסורים בכפר:

• חוּשְׁנִיֶה, הַמִּסְגָּד, מַבְהִיר
  מִטִּיחַ כְּמוֹ עַין לְבָנָה
  בְּתוֹךְ עֲנַן בַּזֶלֶת מַאֲפִיר,
  האֵיקַלִיפְּטוּסִים גְּמוּדִים כָּל
  כָּךְ, מָרִים כָּל כָּךְ,
  שְׁתוּלִים עַל מֵי רָעַה
  בְּאֱרֶץ מְזָרָה אֶת
  רַעֲלָהּ. חוּשְׁנִיֶה, הַצְּרִיחַ
  כְּמוֹ עַין הָרוֹאָה
  אֶת הֶעָפָר, הַחֲבַלִים
  הָרוֹטְטִים בָּרוּחַ שֶׁאֵין
  לָהּ מַעְצוֹר, נִימֵי הַדָּם
  הַמִּתְחַפְּרוֹת עָמֹק בְּתוֹךְ
  שָרְשֵי הַתְּאֵנִים הַמִּתְמַתְּקוֹת
  לְאַט לְאַט וְנִבְקָעוֹת.
  חוּשְׁנִיֶה, הַמִּסְגָּד, מַשְׁחִיר.

כעשר שנים אחר כך המשיך אלישע לשרת במילואי הגדוד, וזיכרונות משירותו הצבאי - במלחמות וביניהן - מילאו בנוסף להווי הקיבוץ את סיפוריו, שיש בהם חן, הומור וזווית ראייה מיוחדת, שאפיינה כל כך את אלישע. וכדי להראות את זווית ראייתו המיוחדת, אביא את שירו, "פחיתה" (2005), שנחקק על קיר במיזם "תמונה באבן" בשכונת אוהל משה בירושלים:

• אֲנִי בְּכָל דּוֹר הוֹלֵך וּפוֹחֵת:
  עִם אִשְׁתִּי אֲנִי חוֹלֵק בִּיְלָדַי,
  וּבִנְכָדַי אֲנִי שֻׁתָּף זוּטָר.
  בְּנִינַי יֵשׁ לִי שְׁמִינִית
  וָמַטָּה. וְאָז בָּאִים אֵלַי
  גַם שִׁלֵּשַׁי וְרִבֵּעַי וְחִמֵּשַׁי,
  וְאֵלֶּה שְׁאֵין לָהֶם בִּכְלָל
  שֵׁמוֹת וְכִנוּיִים. אֲנִי נִגְרָע
  וּמִתְאַפֵּס עִם הִתְאַרְכוּת
  הַעֲנָפִים בְּעֵץ הַמִּשְׁפָּחָה הַעֲתִידִי
  שֶׁלִּי: יוֹרֵד אֶל שָׁרָשָׁיו,
  רוֹעֵד מִצַּעַר הַפְּחִיתָה, שׁוֹקֵעַ
  אֶל הַנֹּמֶךְ הַסּוֹפִי, הָרִיק
  הֶחָם הַזֶּה שֶׁיְּחַיֵּינִי מֵחָדָשׁ.

חבל על דאבדין דלא משתכחין. ב. צדק של קנגורוהמחלקה לחקירות שוטרים הגישה כתב אישום ראשון נגד השוטר רונן ערוב, איש יס"ם, בעקבות אלימות כלפי פעילי המחאה החברתית. ערוב מואשם בתקיפת מפגין ב-23 ביוני 2012. לפי כתב האישום, במהלך הפגנה של המחאה החברתית, שבמהלכה נופצו חלונות הבנקים בגן העיר בתל אביב, עצר ערוב את תום ישראלי ויחד עם שוטר נוסף הובילו לבניין העירייה הסמוך, והיכה אותו באגרופים. סגן-ניצב יוסי שפרלינג, שהואשם באלימות נגד מפגינה במחאה החברתית, זוכה בדין משמעתי של המשטרה למרות שמצלמה תיעדה אותו כשחנק מפגינה, שקראה לו, "נאצי". בית-הדין המשמעתי החליט לזכות זיכוי מוחלט (אלא מה?! סדר וצדק הם מאושיות משטרתנו) את הקצין בטענה, שהכוח שהפעיל היה סביר בנסיבות העניין. כעת מועמד שפרלינג לקידום לתפקיד ראש אגף חקירות. כי כך יאה למשטרע וכך נאה לו, ואיני מצליח להבין מדוע מעורר העניין מחאה קלה. מפכ"לים מתחלפים, והמשטרה ממשיכה במסורתה להכות את אזרחי המדינה, שמממנים את משכורות השוטרים ומפקדיהם, שיכו אותם. ככה זה בדמוקרטיה היחידה, לטענתה המופרכת, במזרח התיכון, שבה גם הצדק עשוי במידה הנכונה - צדק של קנגורו, כפי שאומרים האמריקנים: צדק אחד לקצין בכיר (כנראה, מיקירי המערכת) וצדק אחר לשוטר פשוט. כמו שהסבירו לי ביום הראשון לטירונותי, "יש דרג, ויש...". ג. עזרהמשולחנו של א' הכל-יכול, לרגל חג האביב והניקיון: הבעל ראה את אשתו בשיא הלחץ בניקיונות של ערב פסח. "במה אני יכול לעזור?" שאל. "האמן לי, לך מהבית זו כבר תהיה עזרה גדולה". יצא האיש מיד מביתו, ולאחר חצי שעה שב. "זהו, כבר חזרת?!" תמהה אשתו. "יש גבול כמה גבר יכול לעזור", ענה. ד. המתחיל לזחול, ממשיך בהרגלו"מישהו באמת מאמין שההתנצלות תביא לנורמליזציה ביחסים עם טורקיה?" תמה אורי הייטנר. "גם אם השגרירים יחזרו, לא תהיה נורמליזציה. המשבר ביחסים עם טורקיה אינו תוצאה של אירועי המשט ["מרמרה"], אלא המשט היה פועל יוצא של המשבר. המשבר נובע מסיבה אחרת לגמרי - עליית האיסלאם הקיצוני לשלטון בטורקיה. המהפך הזה, הפך את טורקיה מבעלת ברית של ישראל למדינה עוינת. כל עוד האיסלאם הקיצוני שולט בטורקיה, העוינות הטורקית לישראל תימשך. "כאשר ישראל ניגף מפני פלישתים, ארון הברית נפל בידי פלישתים, חופני ופנחס בניו של עֵלי הכהן נהרגו ועלי עצמו מת בהגיע הבשורה, קראה אשת פנחס לבן שילדה, 'אי-כבוד', ונימקה את בחירת השם: 'כי גלה כבוד מישראל' [שמואל א', ד']. גם בצעדו הנמהר של נתניהו, גלה כבוד מישראל". אין טעם להוסיף על דברי הייטנר, אלא לקרוא שוב-ושוב את מאמרו, שמפריך אחת-לאחת את ההצדקות היצירתיות להתקפלות הנוספת של ממשלת ישראל. כפי שאמרה זרש להמן, בעלה: "אשר החילות לנפול לפניו לא-תוכל לו כי-נפול תיפול לפניו" [אסתר ו', י"ג]. דעה חריפה הרבה יותר הביעה קרוליין גליק. לדעתה, כפה הנשיא אובמה על ישראל להתנצל בפני טורקיה. כלומר, אובמה צידד בתוקפן (טורקיה) ולא בקרבן (ישראל) - יסוד, שממשלת ישראל מנסה להסתיר במרץ. "בכך, אותת, במכוון או בשוגג, לשאר שכנותיה של ישראל שארצות-הברית אינה מצדדת עוד בישראל בסכסוכים אזוריים. כתוצאה מכך, הם עכשיו מרגישים שסביר עבורם לנצל את יתרונם, ודורשים התנצלות ישראלית נוספת על שהעזה להגן על עצמה מפני תוקפנותם". לדעת גליק, כיוון שההתנצלות הייתה מטרת ביקור אובמה באזור, חייבת ישראל לפעול כדי שהקונגרס האמריקני יפרסם תמיכה בפעולות ישראל להגן על עצמה מפני תוקפנות, לרבות טרור חמאס מעזה. בראייה רחבה יותר, חושבת גליק, חיוני שישראל תפַתח אמצעים להפסיק את תלותה בארצות-הברית. תחת שלטון אובמה, למרות התמיכה הגדולה של הציבור האמריקני בישראל. ייטב לישראל, לארצות-הברית וליציבות באזור ככל שזה ייעשה מהר יותר. "ההתנצלות בפני טורקיה הייתה שגיאה אסטרטגית. כדי למזער את השלכותיה, צריכה ישראל לשמור בתקיפות על האינטרסים שלה בסוריה, באירן ובאזור", היא מסכמת. אבל מה כל זה חשוב?! העיקר, שעוד מעט יעוטו עלינו הטורקים במבצעים של הכל-כלול. ה. יפה ויפהלרגל הפסח מיד עולה בראש שיר, שנהגו לשיר הילדים לפני הרבה עשרות שנים בגן של מושב בלפוריה בעמק: ילדים אפו מצות מחול ומטיט כולן יצאו יפות-יפות עונג להביט. מיד בנו תנור הדליקו בו גפרור ואמרו לאפות את המצות. פתאום ניגש הכלב כשכש לו בזנבו. עלה על התנור בן-רגע החריבוֹ. כעסו הילדים נענעו באצבעות: נו-נ- נו, כלב רע, מה תאכלנה הבובות?! נו-נ- נו, כלב רע, פסח בא בלי מצות... ו. רלוונטיתהצניחה רלוונטית - הבריק אל"ם אמיר ברעם, מח"ט הצנחנים (ישראל היום, 5.3.13). אכן, חידוש מדהים. בכל העולם חידשה הצניחה את ימיה כבר לפני עשור, למרות הכניסה המרשימה של המסוקים לשדה הקרב - כולל במבצעים גדודיים וחטיבתיים; ורק בארץ טיפחו את האגדה, שחלפו ימיה. זה קורה עקב שיפורים במצנחים ובאמצעי הניווט, שמאפשרים הצנחה מדויקת ובטוחה של יחידות גדולות. לפי אל"ם ברעם, צפויה החטיבה הסדירה של הצנחנים להתאמן בקיץ בצניחה, כדי שתוכל לפעול באיגוף אנכי מוצנח ולא רק בהטסה.