מסיפור ההגדה לסיפור במגילת רות

חג הפסח מאחורינו ואיתו ספור ההגדה ולפנינו ממתין לנו חג השבועות ואיתו מגילת רות. ספור ההגדה וספור מגילת רות חובקים בחובם יריעות חיים רבות ואני מבקש לפרוס משלל היריעות את יריעת החיים של חיי פליטות, גרות ושנאה לאחר. שנאת זרים מזינה כוחות אפלים ביותר בכל חברה. בשנים האחרונות אנו עדים ששנאה לזר זוכה לעדנה בקרבנו. אנחנו, שמשחר היותו לעם, היינו קורבן של אותה שנאה , נתנו לשנאת הזר לקרום עור וגידים , להתעצם ולהתנחל בתוכנו במעטה של, כביכול, שמירה על חוסן לאומי ובמעטה של הגנה מפני מבקשי נפשנו. אותם לחנים ואותן מלים שהופנו לעברנו העברים - פליטי רעב, שמצאו מקלט במצרים, אנחנו מפנים לעברם של אריתריאים וסודנים - פליטי רעב, שמצאו מקלט בישראל. לעברנו במצרים הפנו את כתב האשמה "וּבְנֵי יִשְׁרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוֹ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלַא הָאָרֶץ אוֹתָם " (שמות א', 7), הם עלולים להיות מוקד של סיכון ביטחוני - "וְהָיָה כִּי תִּקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסָף גַּם הוּא עַל שׁוֹנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ " (שם פס' 10) כנגד סכנה של אויב מסוכן מבפנים, כביכול, המצרים נקטו בסנקציות קשות למרר את חייהם של הזרים בעבודה קשה - " וַיַּעַבְדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל בְּפָרֶך". (שם פס' 13) לעברנו במצרים הפנו את מלוא העוינות לנוכח "חוצפה" ו"עזות מצח" לקחת נשים מבנות מצרים. יוסף, בנו של יעקב, נושא לו אישה מצריה טהורה וזכה, העונה לשם אסנת, והיא עוד מבנות האצולה הדתית המצרית, בתו של פוטי פרע כוהן און (בראשית מ"ו 20) ומנשואים אלו עוד נולדו שני ילדים : אפרים ומנשה. אגב, נשואים מנוגדים לחלוטין להלכה מאוחרת. מצער, שאותן אמירות, שהושמעו לעברנו הזרים במצרים בתקופות מסוימות מתוך ארבע מאות שנות שהותנו שם, אנחנו מפנים כלפי אחרים, שבדיוק באותן נסיבות, שאבותינו הגיעו למצרים, הזרים של היום מגיעים אלינו. הרעב הוא שהביא את אברהם אבינו ויותר מאוחר אילץ את בני יעקוב לרדת מהארץ ולתור אחרי אמצעי קיום. הרעב הוא שהבריח מארץ ישראל, מבית לחם יהודה, משפחה ישראלית כדי למצוא מקורות קיום בארץ מואב, ארץ זרה, שהאירה להם פנים. סעדה אותם מספר לא מבוטל של שנים. אני מברך את החברה הישראלית, שתצליח להשיל מתוכה את רקמות הנמק המסוכן בעורנו, נמק השנאה לאחר החי בתוכנו. נמק השנאה שעטף אותנו בהופעות מתלהמות של חברי כנסת כדוגמת מירי רגב, שהפנתה את הביטוי סרטן לעברם של פליטי רעב שמצאו דרכם לארצנו, או כדוגמת ההתבטאויות של סגן שר הביטחון, דני דנון. למתלהמים בזעקות שבר נגד הזר החי בתוכנו, למתלהמים הדורשים לשים את הזר מאחורי סורג ובריח ולשולחו לביתו, גם אם הסכנה אורבת לו, אני מבקש שיאמצו ללוח ליבם את מגילת רות, איתה ניפגש כולנו בחג השבועות. אני מקווה. שאנחנו כחברה נאמץ את הנורמות של פתיחת שער, לה זכתה משפחת אלימלך הישראלית ורעייתו נעמי בארץ מואב "בִּימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים" כשהיה "רַעַב בָּאָרֶץ וַיֵּלֵך אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם לָגוּר בְּאֶרֶץ מוֹאָב". בני משפחה עברית באו מארץ יהודה מוכת הרעב לארץ מואב "וַיִּהְיוּ שָׁם", "וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׁר שָׁנִים".(מגילת רות א' 1-4). גל הגירה של פליטי שואת רעב מארץ כנען שנדדו בעקבות הלחם, הפגיש משפחה ישראלית מהעיר בית לחם עם אישה מואבייה בעלת עוצמות מוסריות ואנושיות. גל ההגירה של פליטי שואת רעב מארץ כנען פגש את ארץ מואב פותחת שעריה ולא אוטמת לבה. בל נאטום אנחנו את לבנו לפליט שואת רעב.