כמה כואב, אבל הרפואה הישראלית הקונבנציונלית מתקשה, עדיין, להתמודד כראוי עם חולייה. הבולט שבהם הוא העדר גמישותה כשצריך. הדברים אמורים, בעיקר, בחולים שניתן להקל על סבלם, בעוד הרפואה מסרבת לבוא לקראתם.
קחו, למשל, את אותם חולים סופניים שהרופאים שלהם כבר הרימו ידיים. מבחינתם הרי כבר כלו כל הקיצין ולא נותר עוד במה להושיע. אבל המציאות היא אחרת לגמרי ובהחלט מזמנת מוצא מן הסבך.
הקנביס, שאסור לשימוש ברבים על-פי חוק, מתגלה כמקל על סבלם של חולים סופניים, דווקא כשהוא ניתן להם ללא הגבלה רפואית. בתור שכזה הוא כבר הספיק להוכיח את עצמו כיעיל באינספור-פעמים. אלא שעל-אף יעילותו הרבה, הוא נבלם לשימוש רפואי מסיבות שאין להן ולא כלום עם עולם הרפואה. רק ביורוקרטיה חולנית, בתמהיל של חשש לא-מוצדק, הם אלה שמכתיבים את רוע הגזירה לחולים אומללים.
המושיע הגדול
אלפי חולי-מחלות ממאירות, כמו גם פרקינסון, טרשת נפוצה ושאר מרעין בישין, חוו על בשרם מריחואנה רפואית. כולם, ללא יוצא מן הכלל, העידו על הקלה משמעותית בסבלם רק תודות לטיפול באמצעותה.
הצרה הגדולה היא שחולים הזוכים, בכל זאת, לטיפול בקנביס, מוגבלים בו בזמן. בתום הטיפולים הכימותרפיים הוא מופסק, בעוד שעל החולה האומלל, שעדיין נאנק מכאביו הקשים, נגזר משום מה להמשיך ולסבול.
בת-זוגי, זיכרונה לברכה, זכתה עוד לפני למעלה משני עשורים להיות שפן הניסיונות הראשון של המריחואנה הרפואית בישראל. נאלצתי אז לירוק דם רב לצורך קבלת אישור רפואי, שנדרש לטיפול בו במחלתה הממארת. בסופו של דבר היה זה פרופסור דייויד ניב, עליו השלום, אז ראש מרפאת הכאב של המרכז הרפואי בתל אביב, שהסכים להירתם לעזרתה. רק תודות למומחה הדגול, בעל השם הבינלאומי עתיר ההישגים, שהניח בארץ את יסודות הטיפול בכאב, הוקל עד מאוד סבלה של אשתי, בטרם עצמה עיניה לעד.
להתנער מהאטימות
למרבה הצער, לא הצליח פרופ' ניב ז"ל, שנחשב לגדול המומחים בתחומו, להותיר אחריו דור של יורשים רפואיים במעמדו. האמת הכואבת היא שאיש מלבדו לא ניחן באותה תושייה שהייתה לו כדי להשריש בארץ את הטיפול בכאב במריחואנה רפואית.
הגיעה העת שמשרד הבריאות יתנער סוף-סוף מהאטימות הפוקדת אותו ויואיל להסיר את ההגבלות הבלתי-סבירות על השימוש בקנביס למי שנזקק לו. אחרי ככלות הכל, לא רק ששימוש בו אינו כרוך בתופעות-לוואי כלשהן - הוא גם מעמיד את החולה על רגליו. סביר להניח, שאילו היה פרופסור ניב בחיים - הייתה זו, ודאי, צוואתו הרפואית.