בעמ"ש 37372-06-12 דחה ביהמ"ש המחוזי בירושלים (כב' השופטים
דוד מינץ,
כרמי מוסק ו
משה בר-עם ) ערעור שהוגש על פס"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה, אשר קבע כי קיים שיתוף בדירה הרשומה ע"ש האישה בלבד, אף שהצדדים לא גרו בה יחדיו.
רקע: הצדדים, רכשו במהלך נישואיהם דירה, בה לא גרו יחד בסופו של יום, עקב פרידתם. ביהמ"ש קמא קבע כי מקורות המימון לרכישת הבית ושיפוצה הגיעו מחשבון הבנק של חברה אשר נאמניה הם המערערת והמשיב. מאחר שהאישה לא הצליחה לסתור את זכותו של הבעל בכספים אלו- נקבע כי הדירה הינה משותפת. האישה משיגה על קביעה זו, ועל כן הוגש הערעור דנן.
טענות המערערת: רכישת הבית מומנה אך ורק מכספה שלה, ועל כן הוא נרשם על שמה בלבד. הכספים שהוכנסו לחשבון הנאמנות שייכים לה בלבד והעברתם דרך חשבון הנאמנות הינה אקראית. כן נטען כי הבית לא נרכש לצרכי מגורים, והצדדים לא התגוררו כלל במהלך נישואיהם.
טענות המשיב: הבעל טוען כי הבית נרכש ממקורותיהם המשותפים של בני הזוג, לשם מגוריהם המשותפים, ועל כן הוא שייך לשניהם בחלקים שווים, חרף הרישום בפועל, כאמור בפס"ד.
ביהמ"ש פסק: מהעובדות בתיק עולה כי הצדדים רכשו את הבית כ-18 שנה לאחר נישואיהם, מתוך כוונה להעתיק את מגורי המשפחה אליו - כוונה שלא יצאה לפועל לאור פרידתם. כמו-כן, הכספים ששימשו לרכישת הבית הגיעו מחשבון נאמנות ששני בני הזוג היו נהנים משותפים בו.
ביחס לרישום, נקבע כי אין להסיק מכך שהמשיב לא דאג לרשום עצמו כבעלים - משום ויתור על זכויותיו, שכן ניתן לקבוע שיתוף בנכס גם ללא מסמך בכתב.