המיטה המעופפת כמשל האם ביתו הישן והעלוב של ראש הממשלה ברחוב בלפור מועמד דחוּף לתוכנית 'שַפץ ביתך' במסגרת שיקום שכונות? לפחות כך נראה בעיני כמה מ'פרקליטי' ביבי הרחמנים, בעקבות פרשת המיטה המעופפת שעלתה לאחרונה לכותרות. אז הכינו את הממחטות.
ועכשיו ברצינות. נכון שהתקשורת והציבור אוהבים להתעסק במדורי הרכילות העסיסיים - כששֵם המשחק הוא רייטינג - במקום בשומן החי של משרדי הממשלה (ומשרד הביטחון כמשל). אולם אין בעובדה זו כדי להעיב על העלות השערורייתית של המיטה המלכותית של בני הזוג נתניהו, העומדת על חצי מיליון שקלים. מעלוּת זו אפשר להסיק על הסטנדרטים הגבוהים של חיי התענוגות שלהם על חשבון הקופה הציבורית, כמובן, שאף הם אינם בגדר סוד.
קחו למשל את עלוּת טיסת העסקים של נתניהו, העומדת על מאות אלפי דולרים - פי עשרות אחוזים מטיסת עסקים רגילה. יש להניח שמלבד הוצאות האבטחה, המטוס מצוייד במיטב אביזרי הנוֹחוּת. לכן מדוע אי-אפשר להסתפק, ל-5 שעות בלבד, בהסבת כסאות הריפוד למיטות נוחות? ועוד לא אמרנו מילה על דירת הפאר בקיסריה.
ראוי אפוא לראות במיטה המעופפת של ביבי דוגמה מייצגת לבזבזנות הראוותנית, ומנקרת העיניים, הקיימת לא רק בחיי המותרות של בני הזוג אלא לא פחות במשרדי הממשלה, המתפקדים כמכונה ציבורית משומנת היטב. ואת זאת על
מבקר המדינה לחקור, ולחשוף את הממצאים לפני הציבור.
די למגלומניה אז מה היה לנו?
יאיר לפיד ו
שאול מופז (קדימה, זוכרים?) מכריזים כבר בתחילת הקדנציה הנוכחית על התמודדותם על ראשות הממשלה בבחירות הבאות.
ומה המשותף בין השניים? לא קשה למצוא קווי דמיון ביניהם. שני האישים ללא ספק מגלומניים, וגם זגזגנים לא קטנים (ביבי איבד את האליפוּת לטובתם). מופז האפור עשה זאת לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו (במסלול הידוע ליכוד- קדימה - ליכוד - קדימה). לפיד, הח"כ והשר הטרי, לא נתן לעצמו אפילו מאה ימי חסד, כשהוא עשה את כל הזיגזוגים האפשריים (מדד הגרעון לא לבד: עיין ערך שכר הלימוד באוניברסיטאות, שכר אימהות חד-הוריות, הכניעה לוועדי עובדים והמס המקברי שהפך לבדיחה).
אני מציעה לשניהם לשנן את הניב המקראי "אל יתהלל חוגר כמפַתח" (שיש להניח שמופז, כשר ביטחון לשעבר, מכיר אותו היטב). עליהם להזיע קשה, במשך קדנציה שלימה, כדי להוכיח שהם ראויים לתואר המיוחל. לפחות מצביע אחד מובטח להם - הם עצמם, וכמובן משפחתם.
אבחון פסיכולוגי לאחרונה עלתה לכותרת פרשת רציחתן של שתי הבנות הבדואיות בידי אביהן, כשהמשטרה לא פעלה, למרות התראת האם על כך יממה קודם לכן.
דומני כי לפני שדנים באִי תיפקודה של המשטרה בפרשה עגומה זו, ראוי לשאול מדוע הוחזקו הבנות בידי אביהן הגרוּש, שעתיד היה לרצוח אותן בדם קר? מדוע לא נבדקה מידת כשירוּתו הנפשית לגדלן? לכל רוצח יש מאפיינים פסיכופתיים באישיותו, שחובה על הנוגעים בדבר לזהות אותם ולעמוד עליהם.
לא ידוע מי קבע את הסידור הזה, שהבנות יהיו בחזקת אביהן, האם זה בית דין בדואי, או בית המשפט. מכל מקום מקרה טרגי זה, כמו מקרים קודמים של רצח ילדים בידי הוריהם, חייב להדליק נורה אדומה בקרב הרשויות לגבי הקביעה בחזקת מי מההורים הגרושים יהיו ילדיהם. זאת לא לפני שנערך אבחון פסיכולוגי יסודי ומקיף לשני ההורים בנושא. הדבר עשוי למנוע מקרי רצח דומים בעתיד. ויפה שעה אחת קודם.
שינוי הקריטריונים בעקבות ריבוי המאבטחים הרוצחים, שהגיע לשיאו בטבח בבנק הפועלים בבאר שבע, כולם מדברים על הצורך באפסון הנשק בתום העבודה. מדובר בפתרון חשוב לצמצום השימוש בנשק ככלי קטלני, אך אין די בכך. זהו פתרון המתמודד עם הסימפטום של הבעיה, ואינו נותן מענה לשורשה (זוכרים את בית החולים שנבנה על הגשר הרעוע בחלם, כדי לטפל בפצועים שמעדו, במקום לתקן את הגשר?) - והוא אבחון מאפיינים פסיכופטיים אצל המאבטח, שהופך אותו לבלתי כשיר לשאת נשק.
יעקב עמית, ראש האגף לכלי ירייה במשרד לביטחון הפנים, מצביע על הרוצח איתמר אלון, כדוגמה טובה לכך שהטרוף הוא בלתי צפוי, משום שהוא עמד בכל הקריטריונים. עם כל הכבוד, אם אלה הקריטריונים, הרי שהם זקוקים בדחיפות לשינוי. עובדה, האיש היה אלים ובעל התקפי זעם, ולכן הרצח בבנק היה ניתן לחיזוי. אך למרות זאת הנשק הוחזר לו. ואלון כמשל.
30 מאבטחים רוצחים, שנמנו בעשור האחרון, מצביעים על תופעה ועל קריטריונים לקויים לרישוי נשק. יש צורך באבחון פסיכולוגי מקיף ויסודי של המאבטחים, החשוב לא פחות מבדיקת הכשירוּת הפיסית לתפקיד. רק בדרך זאת ניתן להבטיח את איושם של האנשים הראויים מבחינה נפשית למישרה הקריטית. ובא לציון גואל.