חטא המרגלים העומד במרכז פרשתנו, התקבע באתוס היהודי כאחד הפספוסים העצומים של עם ישראל. תחילתו של הסיפור בדברים אותם מספרים המרגלים לעם ישראל בשובם משליחותם; דברים שבמבט ראשון נשמעים כדיווח אמיתי, אפילו לפי אמות המידה של משה שמזהיר את העם לפני הכניסה לארץ ואומר להם: "שמע ישראל, אתה עובר היום את הירדן לבוא לרשת גויים גדולים ועצומים ממך, ערים גדולות ובצורת בשמים, עם גדול ורם בני ענקים, אשר אתה שמעת ואתה ידעת מי יתייצב לפני בני ענק". מכאן עולה השאלה: אם אכן המרגלים דיברו אמת, מה היה עוונם? ומדוע הוא נחשב כה נורא?
התשובה המפורסמת ביותר מתרצת את חטאם של המרגלים בתוספת המילים "אפס כי עז העם". לאמור: המרגלים לא סיפקו מידע בלבד אלא גם פרשנות, לפיה אין לעם ישראל סיכוי במלחמה מול יושבי הארץ. חטאם נעוץ בהסקת מסקנות שגויה והעברתם הלאה.
ספר הזוהר מסיר מעט מהערפל סביב תהליך הסקת מסקנות שגוי זה, כשהוא אומר שהמרגלים לא רצו מלכתחילה להיכנס לארץ, מחשש ששם כבר לא יהיו מנהיגים. על-פי הזוהר, רצו מראש המרגלים להניא את עם ישראל מלהיכנס לארץ, ולכן הם הגיעו למסקנות הללו.
דן לכף זכות
אחת הקביעות המפורסמות אומרת, כי הדרך בה אדם מתבונן בעובדות תלויה בהנחות המוקדמות שלו. לפי קביעה זו, ישנו דו-שיח אמיתי בין תפיסת העולם שלנו לבין המציאות האובייקטיבית. יש יחסי גומלין בין העובדות הקיימות לבין האופן בו האדם קולט אותן. דוגמה יפה לכך היא האמירה של חז"ל "הווי דן כל אדם לכף זכות".
רבי נחמן מברסלב לקח את האמירה הזאת לעשייה שיש לה השפעה אובייקטיבית, כשקבע שכאשר אדם שופט את הזולת בצורה חיובית, הוא בפועל הופך אותו לטוב יותר. דברים דומים אומר גם הראי"ה קוק ב"מאמר הדור" המפורסם. מכאן שהשאלות על פרשת המרגלים מתחילות בתפיסות המוקדמות, עוד טרם מגיעים לנתונים אובייקטיביים. לכן הביקורת שלנו על המרגלים איננה בנתונים, אלא על זווית הראייה הנובעת מעין חלשה ונמוכה.
בני אדם נוטים להתכנס אל ראייה צרה של ייאוש וויתור עצמי, בעיקר ממקום של נוחות. נוח להיות "ראש קטן" ושאחרים יקבעו עבורנו את סדר היום. מאוד נוח כשאין לנו חובה להתייצב מול התלבטויות ולקבל החלטות. התפיסה הנגדית, היא התפיסה אותה מציגים כלב ויהושע בן נון בפרשתנו באומרם: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".
מעפילים ומתקנים
כולנו עומדים יום-יום מול מציאות הדורשת הכרעות. יום-יום אנו נדרשים להחליט האם אנו ממשיכים בדרכם של יהושע וכלב או מצטרפים לעשרת המרגלים. האם אנו מוותרים ומקבלים את המציאות כמובנת מאליה, או עומדים מול עצמנו תוך הצבת דרישות ואתגרים חדשים.
עולם מתוקן בנוי מאנשים האומרים "עלה נעלה". לכל בני זוג בעולם יש נקודות שיא ושפל, אולם רק אנשים המסוגלים לקום לאחר הנפילה, ולומר לעצמם שהם יכולים להתגבר ולצלוח את המשבר, מגיעים לשיאים נפלאים. רק משכבת האנשים הללו יכולים לצמוח חידושים ועוצמות עליונות. ההסתערות קדימה איננה שייכת לאנשים שחצנים וגאוותנים, אלא לאנשים בעלי שאר רוח שאינם נכנעים לעול המציאות האובייקטיבית אלא מעפילים, מתקנים ומגיעים למקומות חדשים.