טרם חופשת הקיץ לחו"ל נוהג התייר הישראלי המצוי להשוות ולבדוק מחירי חבילות-נופש, טיסות, מלונות ורכב שכור - הכל כדי לחסוך שקלים אחדים לפינוי משאבים עבור בזבוזים וקניות.
באורח תמוה נוטה תיירנו לזלזל, תוך כדי כך, דווקא באחד המרכיבים החשובים של חופשתו, הלא הוא רכישת פוליסת ביטוח הנסיעות שלו. מסתבר שלא אחת הוא פוסח עליה, בעיקר אם הוא צעיר בגילו, בהנחה שביטוח כזה פשוט מיותר עבורו.
במקרה הטוב נוטה התייר שלנו לקבל את הצעת הביטוח הזולה ביותר שמוצעת לו. בכך הוא מוותר, אומנם, על הוצאה כספית, שעלולה להיות משמעותית עבורו ככל שחופשתו מתארכת, אבל שעלולה גם להפוך, בהכרח, לקריטית, במקרה של אשפוז או מוות, חלילה, מעבר לים.
סוד גלוי הוא שמרבית הנוסעים הישראלים הנזקקים לביטוח כזה סומכים על כרטיס האשראי שלהם ותו לא. הסיבה היא פשוטה לכאורה: הכיסוי בכרטיס הוא אוטומטי למי שמחזיק בו ואינו מחייב השקעה מיוחדת, מלבד התראה מוקדמת לחברת האשראי על מועד נסיעתו.
מציאות עגומה
עם זאת, מן הראוי להזכיר שכיסוי אוטומטי אינו אלא כסת"ח. הוא מכסה רק את המינימום שבמינימום ואיננו מתאים למי שסובל, למשל, ממחלה כרונית המחייבת טיפול ואשפוז גם מעבר לים, ובוודאי שאינו מכסה הוצאות של הטסה רפואית.
בכל מקרה, ההוצאה על ביטוח מקיף בטלה בשישים, מבחינת ההוצאות הנלוות שכרוכות בנסיעה, ולכן משתלמת מאוד. הסיכון, לעומת זאת, שבוויתור על ביטוח כזה, עלול לעלות בסופו של דבר רק ביוקר.
כך או אחרת הפך ביטוח הנסיעות לעקב-אכילס עבור הנוסע. שלא כמנהגם בעבר, חדלו סוכני הנסיעות והביטוח לספק לו את השירות הזה באורח ישיר, פנים אל פנים, אלא באמצעות פנייה לחברת הביטוח עצמה באינטרנט בלבד. בדיקה שערכנו אצל מספר סוכני-נסיעות וביטוח העלתה שאכן כך הם פני הדברים. למותר לציין שמן המצב החדש נפגעים, בעיקר, בני גיל הזהב, שאינם מצוידים בשירותי אינטרנט פרטיים ושמטבע הדברים גם חוששים משימוש לא נאות בכרטיס האשראי שלהם.