היהודים הם מפורסמים בתור הורים מעולים. הם מסורים מאד לילדיהם.גם אני בעצמי הור מאד מסור, ממש אידישע מאמע. אני אף פעם לא מרביץ לרפי, אלא מתוך התגוננות, קונה לו מסטיק, גרעינים, אסקימו-ברקס. כי הורים יהודים חושבים קודם כל על הילד, ורק אחר-כך על עצמם. הורים יהודים מוכנים לא לאכול ובלבד שיתומיהם יקבלו שיעורים במוזיקה. הם נהרגים על שווה פרוטה כדי שבמסיבת הבר-מצווה של בנם יהיה היכל התרבות מלא מוזמנים...
או הנה הקייטנה.
לפי המחקר של המדור הציבורי, אין בעולם מדינה עצמאית שהקייטנות פופולריות בה כמו אצלנו. ביוגוסלביה לכל 20 אלף ילדים יש קייטנה אחת, בארצות-הברית לכל 5000, ואילו בארץ לכל ילד שתי קייטנות וחצי. הקייטנה עצמה מחולקת לסוגים שונים לפי נטייה אמנותית, רמה אינטלקטואלית ורקע סוציולוגי של התינוק. יש קייטנות השמות את הדגש על פיתוח גופני, יש שוקדות על הקניית ידיעות-יסוד, יש מעוניינות ברווחים. מכל מקום, הם מוסיפים הרבה לשיקום הנוער.
הנה, למשל, הזעליגים.
באמשים אלו נפגשתי עם שכני בבית-המדרגות. פליכס קרן משמחה והתגאה, שסידר את בנו הקטן, עמידר, בקייטנה הכי טובה בעיר:
זה עולה הון תועפות, אפשר לומר למעלה מכוחותיי - מסר פליכס זעליג - אבל אני אמרתי לאורנה: מוטב לנו לקחת הלוואה עם ריבית קצוצה, מאשר לשלול מן הילד חודשיים מאושרים. כך דברתי אדוני. כזה אני.
הערצתי אותו.
אין מחיר גבוה מדי לפיתוח הילד - הוסיף שכני והראה לי את תוכנית היום של הקייטנה הכי טובה בעיר:
6.00 - חילוץ עצמות, שחיה, אתלטיקה קלה
6.30 - ארוחת-בוקר דשנה
7.00 - טיול בסביבה, הכרות עם החי והצומח
8.40 - ארוחת עשר
9.00 - ציור, פיסול, קרמיקה ושירה בציבור
9.35 - פירות
10.30 שיפור השפה המדוברת, בחינות פסיכוטכניות
11.30 - בכנסת ובוועדותיה
12.00 - ארוחת-צהרים דשנה
12.40 - מנוחה, שירה בציבור, ריקודים עממיים. פולקלור.
13.00 - חוג דרמטי (הכנת "הקרנף" ליונסקו)
15.15 - ארוחת שלוש ורבע
16.00 - מבוא לאיורו-דינמיקה, תיקון רדיו, אימוני-שדה
17.05 - ארוחת-ביניים דשנה
18.20 - שיחה על עניני חברה, פגישת ועדות, קישוט, בידור, רוגטקה
19.50 - עשית סלסלות, מחזיקי-מפיות וצלחות מצוירות. סנדל מרפיה לאבא (סנדל אחד)
- 20.00 ביאליק, טשרניחובסקי, טולסטוי, ברוידס
20.10 - ארוחת-ערב דשנה
21.40 - מדורה בלווי אקורדיון, שירה בציבור, אסטרונומיה
22.00 - כיבוי אורות
23.30 - ארוחה דשנה
הלכתי הביתה רווי התפעלות, אשרי הילדים שהוריהם עושים מאמצים כאלה להעלות את רמתם הכללית. אמרתי גומר לשלוח את רפי בקיץ הבא ישר לקייטנה ליד האוניברסיטה העברית, פקולטה למדעי-הרוח.
אז מה? שוב הקירות הדקים האלה.
בדמדומי הערב אני הולך לחדר-האמבטיה והנה, אני שומע היטב מה שהזעליגים משוחחים בבית:
ואני אומר לך, שאתה תלך לקייטנה! - זועק האב - זו קייטנה מצוינת, תלמד המון...
לא רוצה המון - צווח המידר - תמיד צריך לאכול שמה ולשיר. לא רוצה פיסול. רוצה להישאר בבית.
פליכס - כך אורנה - עם הילד לא ילך מחר בבוקר, אני אברח מן הבית הזה!
אני אברח לפניך! - הרגיע אותה פליכס ופסק - עמידר! אתה תרגיש שמה מצוין...
כך התמוטט בנו עולם שלם ברעש מחריש אוזן. ברגע היסטורי זה גילינו את חוק-בראשית של המאה העשרים דהיינו: לא הילדים הולכים לקייטנה, אלא ההורים נשארים בבית!
אנחנו שונאים כל צורה של צביעות שנאה מקצועית. אם כבר קייטנה נא לפרסם אותה ככה:
הורים, שלחו את צאצאיכם לקייטנת קישון
בחיק הטבע
רחוק רחוק מן העיר
לא נלמד אותם דבר
אבל
בבית יהיה סוף-סוף שקט
אין אתנו קשר טלפוני
אי-אפשר לבקר
כלום!
חודשיים של מנוחה שלמה!