תמיד ישנם כאלה, בכל מקום בו נעשים עוולות, המעדיפים לשתוק ולא להתערב. רודפי שלום הם, ואינם נכנסים למריבות. הם מחכים שהאש תחדל כבר, ויוכלו להמשיך לעסוק בענייניהם. זוהי "שתיקת הכבשים" של אותם הסבורים שלעיתים לגרש מישהו ממסיבה זה לא נורא, והעיקר שיתנו לראות בשקט את הסרט, את ההצגה וליהנות מסעודה טובה. שהרי להתערב פירושו שגם אתה תהפוך לשונאו של בעל הבית, שגם אתה תגורש מהמסיבה. וגם אם לא תגורש, הרי המסיבה תיהרס. ומי רוצה להיות בין הורסי מסיבות?!
"בין המיצרים" - כך נקראים ימים אלו בין י"ז בתמוז עד לתשעה באב. ובין המיצרים זה גם כשאתה עסוק במשהו מהנה וטוב, ומול עיניך קורה משהו רע ומעליב. ואתה מתלבט מה עליך לעשות. האם עליך לקום ולסייע לאותו מגורש מושפל מול עיניך או לחכות בסבלנות לחוצה שיוותר ויסתלק כבר, כי האוכל מתקרר. כי תמיד נוח וכיף יותר להיות מן המתבוננים ונהנים. ובעיקר – מן השייכים.
נכון, איש אינו רוצה ממש להזיק לאחר. רובנו אנשים טובים ומתחשבים. רובנו רוצים רק שלווה ונחת בחיינו. אנחנו לא רוצים מסיבות שמתפרקות בשל מריבה פרטית לגמרי ולא אוהבים להתערב, אבל מוטב הרבה מסיבות שמתפרקות ולא בית מקדש אחד שנחרב. כי על-ידי שנאת חינם ושתיקות מול עוולות נחרב הבית. ועל-ידי אהבת חינם עתיד הוא להיבנות.
קמצא ובר קמצא האשם העיקרי בחורבן בית המקדש נמצא ב
סיפור הידוע על קמצא ובר קמצא - על מה חרבה ירושלים.
מה היה לנו בסיפור קשה זה? הפגיעה הקשה בבר קמצא שבא בעצם להשלים. שתיקת החכמים מול הפגיעה הזאת. ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס – שהיא לדעת רבי יוחנן הגורם הישיר לחורבן. סיפור אחר, הרבה משתתפים ואסון גדול לעם ישראל.
דיני "שלושת השבועות" - ימי בין המיצרים בימים אלו נוהגים דיני אבלות עד לאחר תשעה באב:
- אין עורכים שמחות. מלבד שמחות שהזמן גרמן: ברית מילה ופדיון הבן.
- אין שומעים מוזיקה בלוויית תזמורת. אפשר שירה ווקאלית.
- אסור לקנות בגדים חדשים או לחדש דבר חדש.
- נזהרים מסכנות, מיציאה בלילה ומנסיעה למקומות מסוכנים.
- אסור (יותר מתמיד!) להכות ילדים ובכלל...
- רצוי לא לחתום על הסכמים וחוזים.
מנהגי האבל יימשכו עד שייבנה בית המקדש השלישי בעזרת השם.
בגלל שנאת חינם ואדישות לצער הזולת נחרב בית המקדש ועל-ידי אהבת חינם עתיד הוא להיבנות. עד לאחר תשעה באב אכתוב בעזרת השם על מעשים טובים בעם ישראל - ויש הרבה!