הרוח נושבת קרירה - בליכוד דור המחליפים לנתניהו, כמו
גדעון סער,
גלעד ארדן, ישראל כץ,
סילבן שלום,
לימור לבנת, אכזבו בינתיים, לא גילו מספיק יוזמה פוליטית אסרטיבית, לא הגיעו בביצועים לדרגה של נתניהו והשאירו את הזירה לצעירים הקיצוניים ולצעקנים, נוסח מירי רגב.
והיה אם...
והיה אם בכל זאת תהיה השתלטות עוינת על הליכוד, לאן זה יוביל את המפלגה, לאן זה יוביל את המדיניות מול הפלשתינים, ומה לגבי הסיכוי להגיע להסכם, שיהפוך לקלוש ביותר בעתיד.
הגיע העת לתזוזה ארה"ב של אובמה וקרי מעוניינים ביותר בתזוזה חיובית במזרח התיכון, במיוחד עכשיו כשסוריה רותחת, מצרים עושה קולות של מלחמת אזרחים והתנגדות נמרצת נגד איסלמיסטים. כאשר באירן הנשיא החדש רוחאני, מתחפש למתון, כדי להמשיך ולהוביל בכחש את ארה"ב והקהילייה האירופית, ולפתח את סיום פרויקט הגרעין.
הצדדים, ישראל והפלשתינים עושים קולות של רצון להסדר, למרות שריאלית הסיכויים קלושים. הבלוף המוסכם של "ללא תנאים מוקדמים" - האמרה הנדושה הזו, כל כך שחוקה שלא נשאר ממנה אלא הכיתוב בלבד.
שני הצדדים, כולל המתווך יודעים בבירור, שלצדדים יש תנאים מוקדמים ואף מצהירים על כך בגלוי.
לפלשתינים - גבולות 67, ירושלים המזרחית כבירה, זכות השיבה בתוספת מקדמה של שחרור רוצחים כבדים (מכוסי דם), לרבות אזרחים ערבים ישראלים שהשתתפו בפיגועים, וזאת רק המסגרת.
לישראלים - גושי ההתיישבות הגדולים, אין חזרה לגבולות 67, אין זכות שיבה, אין ירושלים - ובעיקר ביטחון, ביטחון וביטחון.
עזה וחמאס לא מוזכרים מוזר עד תמוהה, שתושבי עזה בראשות חמאס, לא מוזכרים במשחק ואין להם מקום בפאזל או במשוואה שמתבשלת. ברור שהסכם עם חצי ישות פלשתינית, שחלקה מתנגד לקיום ישראל כמדינה ריבונית, אינו יכול להתקיים במציאות, ואף על פי, ממשיכים לשחק מחבואים תוך התעלמות מהמציאות של קיום חמאס בגיבוי אירן על הגבול הדרומי.
המחשבה הפגומה שאם נגיע להסכם עם אבו-מאזן, זה ישפיע או יקרין גם על עזה - הוא "בלוף" וחלום רע.
מעמדו של ביבי בליכוד לדעת פרשנים וותיקים ומנוסים - מעמדו של ביבי בליכוד או בציבור הרחב - עדיין חזק ולא מעורער כפי שמציירים אותו. המציאות כנראה אי שם באמצע, כלומר: מחד, אין ספק שמעמדו נחלש, לאור האירועים האחרונים במפלגה, אובדן 10 מנדטים בבחירות והאיחוד עם ליברמן, שלדעת המתנגדים לא הצליח והחליש את הליכוד.
על ביבי לשקם את מעמדו במידה וביבי מעוניין להחזיר לעצמו את מעמדו האיתן בליכוד, לחזור להנהיגו ביד רמה, עליו למהר ולבצע פעולות מנהיגותיות חריפות ומהירות כלפי פנים וכלפי חוץ.
פירוק הליכוד יהיה סופו. אם יש מי שחולם לחלק את הליכוד או לעשות מעשה "שרון" - יחסל את הליכוד. אם לפיד יצליח כשר האוצר, אפילו חלקית ויעבור את המשבר של השנים הראשונות, ייצב את הכלכלה ולא יפגע בה, יחזק את יסודותיה ויגרום לחיזוקה ואולי לפריחתה מחדש, הוא ומפלגתו מהווים איום רציני על הליכוד ויתירה, על מנהיגות המדינה.
תוצאות הבחירות הפנימיות בחירתם של דנון (יו"ר המרכז) ואלקין (יו"ר הלשכה), הם יותר מסימן ראייתי ימינה של המפלגה, הם קריאת כיוון לעתיד.
הנחמה של ביבי יכולה להיות בבחירתו של ישראל כץ, מתומכיו המובהקים, לתפקיד המרכזי של יו"ר מזכירות הליכוד. אבל מאחר שכץ משך 10 שנים אחרונות, לא עשה הרבה ואיפשר לקיצונים וצעקנים לצבור כוח, נראה בשלב זה שהוא איחר את המועד, אלא אם יתעורר ויעשה מעשה.
הבחירות - איתות וסימן דרך עם סיום תהליך הבחירות, על ביבי לקחת את המושכות חזרה, לייצב את המפלגה, לקיים דיון מחודש ומעמיק על דרך הליכוד, על קווים להסדר עם הפלשתינים, על ויתורים וגמישות מדינית.
יש הסכמה בציבור שרק הליכוד יכול, ואם כך, על ביבי להוכיח זאת. ביבי, ראה הוזהרת - התחל לפעול או תתכונן ליפול.