פרשת הנדרים הפותחת את פרשת מטות ממחישה אולי יותר מכל את חשיבותה ועוצמתה של המילה. אנו חיים בעולם שבו ערכה של המילה ירד פלאים. מילים נעשו בזויות, כאשר האחריות למה שיוצא מהפה כבר כמעט שאינה קיימת. דווקא השפע הגדול של המידע בעולם המערבי וזמינותו הגדולה, הם אלה שגורמים לכך שלא תמיד ניתן לדייק בעובדות. ההבחנה בין עובדות ופרשנות מיטשטשת, והאמינות מתקעקעת.
פיחות זה משפיע גם על רמת הנאמנות וההתחייבויות של אנשים. שעה היא לא שעה, וכשאנו קובעים מפגש אנו יוצאים מראש מתוך הנחה שנאחר וזאת למרות שמדובר בגזל זמן. יש כאן זלזול, התנשאות וקביעת נורמות חיים מגונות. הדבר מתבטא גם בכך שלא כל התחייבות עוברת ישר לעשייתה. הנטייה היא לראות במילים לא יותר מאשר אופק של אפשרויות ולא הוראת ביצוע.
התורה מצווה בפרשת השבוע שלנו "ככל היוצא מפיו יעשה", וכן דברי חכמים שאמרו על הפסוק "צדק צדק תרדוף": "שיהיה הן שלך הן ולאו שלך לאו". ציוויים אלה מכוונים לנורמות אחרות לגמרי. התורה אומרת, כי הכשל מתחיל כאשר הפרת התחייבויות הופכת לעניין שבשגרה. אצל רבים מאתנו הימנעות מביטול פגישות ברגע האחרון או תשלום חובות בזמן, אינם נתפשים כדבר מחייב כמו אכילת אוכל כשר או הנחת תפילין. מדובר בנוהג מקולקל הנובע מזלזול במילים ואי-לקיחתן ברצינות ובכובד הראש לו הן ראויות.
מעבר לתרבות הנפסדת המגולמת בהתנהגות שכזו, יש כאן גם הקרנה על התוכן. אדם העומד במילותיו ו"נשבע להרע ולא ימיר", אף אם הדבר פוגע בו עצמו, מלמד כי קיים בו תוכן עמוק של חיים. זהו אדם המתייחס בכבוד נשגב להתחייבות, לדיוק, לזהירות ולרגישות. זהו גם החוק הראשון בעסקים. כמעט כל עסקה נחתמת ומעוגנת בחוזים משפטיים וכספיים, אולם מעבר לכל אלה ישנה מילתו של האדם. כשאין ערך למילתו של האדם, אף אחד לא ירצה לעשות עימו עסקים, לא משנה כמה עורכי דין ורואי חשבון יהיו מעורבים בפרטים.
חלק ניכר מתיקון פני החברה נעוץ בתיקון תרבות החיים הבסיסית. השיבה אל קדושתה של המילה הנאמרת ואל המחויבות העמוקה להגשימה, מבשרת בכנפיה שיבה אל הוד ייעודו של האדם. אדם שיונק באמת מאורה של תורה, אינו נותן למילים להתנדף סתם כך מפיו. הוא מקיים במלוא כובד המשמעות את ציווי התורה על מימוש היוצא מפיו, ובכך מאדיר את ייחודו של האדם כבעל כושר דיבור ומחזק את הנאמנות לכוחותיו. תרבות חיים זו סוללת את הדרך לקומות נוספות, המקרינות מוסריות וערכיות, ועל-ידי כך מאהבת שם שמיים על הבריות ומחזקת את זיקתם לדרך חיים ערכית.