"התחלנו את דרכנו כקיבוץ של דתיים. לא ראינו ייחוד בהיותנו קיבוץ לעומת תנועות קיבוציות אחרות, ולא ראינו דבר מיוחד בהיותנו דתיים ככל יהודי השומר מצוות. במשך הזמן התברר שאין הקיבוציות שלנו זהה עם קיבוציות אחרת, ואין דמותנו הדתית - הרצויה והמצויה - שווה לכל המקובל". כך ניסח בשעתו צוריאל אדמנית ז"ל את ייחודם של הקיבוצים הדתיים, ייחוד שבין השאר הביא לכך, שבתחום הקיבוצי-כלכלי הם לא נזקקו ל"הסדר הקיבוצים" ולמחיקת חובות, ובתחום הדתי הם הקימו את "ישיבת השילוב" שכל תלמידיה משרתים שירות מלא בצה"ל. בפועל, הקיבוציות של הקיבוץ הדתי, הנשענת על "סוציאליזם יהודי דתי מוסרי" ולא על סוציאליזם מרקסיסטי, הביאה לאורח חיים של הסתפקות במועט, הצנע לכת וצדק חברתי, והדתיוּת של הקיבוץ הדתי, המקשיבה גם לקולה של תורה וגם לקולות המודרנה, הביאה לגישה מאוזנת במגוון נושאים ציבוריים העומדים על סדר היום הלאומי.
בשלוש השנים האחרונות הוסיפה לשורותיה "תנועת הקיבוץ הדתי" 7 יישובים, והיא נמצאת בצמיחה. טכס הקבלה החגיגי של היישובים המצטרפים נעשה במסגרת "מועצת חינוך" שהתקיימה לאחרונה בקיבוץ סעד: למעלה מ-200 נציגי כל היישובים החברים בתנועה התכנסו ליומיים של דיונים וקבלת החלטות, תחת הכותרת: "תלמיד-חכם חלוץ - 2020", שהיא עיבוד ועידכון סיסמא שטבע פרופ' ארנסט סימון לפני כ-80 שנה והציב אותה בתחילת המאה ה-20 כאתגר לחלוצים הדתיים: לא רק תלמיד-חכם, כפי שהיה מקובל בעולם הדתי, ולא רק חלוץ כדוגמת מייסדי דגניה ועין חרוד, אלא שילוב של שניהם שיהווה את הבסיס האיתן למדינה עצמאית וריבונית של העם היהודי. תלמידי י"ב שהשתתפו במועצה דרשו ממוריהם והוריהם להמשיך את החינוך הייחודי של הקיבוץ הדתי, הנשען על בית ספר דתי מעורב לבנים ולבנות, שיש בו שוויון הזדמנויות מלא לשני המינים, שבנות לומדות בו תלמוד והלכה, שיש בו חינוך לעבודה ולאחריות, שיש בו חינוך לנתינה ולתרומה לחברה, וששיעור המתגייסים מתוכו לשירות קרבי הוא מהגבוהים במדינה. תמהיל זה הוא נשמתה של "משנת הקיבוץ הדתי" המשלבת אהבת אדם, עם אהבת תורה ואהבת העם הארץ.
23 יישובי תנועת הקיבוץ הדתי בנויים בעיקר בפריפריה וב"גושים": בעמק בית שאן ועל הר הגלבוע הסמוך, בגוש עציון, ב"עוטף עזה", בגליל התחתון ובדרום הר חברון. ההתיישבות בפריפריה נתפסה תמיד כחלוציות מחויבת, והפריסה ה"גושית" נעשתה מלכתחילה ובמחשבה תחילה: משה אונא ז"ל, חבר כנסת שנים רבות מטעם המפד"ל, חבר קיבוץ שדה אליהו וממייסדי תנועת הקיבוץ הדתי, גיבש לפני כ-80 שנה את התפיסה לפיה על הקיבוצים הדתיים להתיישב סמוכים אחד לשני. לדעתו, מעבר לשיקול הפרקטי של סמיכות גאוגרפית המאפשרת הקמת בתי ספר תנועתיים, פעילויות תרבות משותפות וכד', יש חשיבות עצומה ביצירת מאסה קריטית של קיבוצים דתיים באותו אזור, שתאפשר לחברי הקיבוצים לפעול בסביבתם ערכית וחברתית, ולתרום יחדיו ליישובים שכנים.
תוספת יישובים לתנועה היא רק פן אחד של הגידול בתנועת הקיבוץ הדתי. מאסיבית יותר היא הצמיחה הדמוגרפית שבתוך הקיבוצים, צמיחה המאפיינת את כולם, אם כי לא רק בקליטה מסורתית לחברוּת מלאה בקיבוץ שיתופי אלא גם במגוון רחב של דגמי קליטה: בכשליש מקיבוצי התנועה החליטו החברים על הפרטה ומעבר ל"קיבוץ מתחדש", והקליטה אצלם היא במסגרת "הרחבה קהילתית", שהיא שכונה של תושבים - שאינם חברי קיבוץ - הבונים את בתיהם בכספם ומנהלים את חיי משפחתם ב"עצמאות כלכלית". בשנים האחרונות מובילה מזכירות התנועה מהלכים ל"איחוד הקהילות", ולהבאת כל המתגוררים בתחום הקיבוץ - חברים ותושבים - לאותו מעמד.
מקום של כבוד
היסוד החברתי הוא אבן הראשה בתפיסת העולם של הקיבוץ הדתי. הדגשת המצוות שבין אדם לחברו כבעלות מעמד זהה למצוות שבין אדם למקום הם ביסוד הערבוּת ההדדית בין חברי הקיבוץ ובין הקיבוצים בתנועה. מכאן צומחת התביעה היהודית ל"צדק חברתי", הדאגה לחלש והכבוד לזקן. ראויה לציון מיוחד העשייה ההתנדבותית העצומה של אנשי הקיבוץ הדתי בכל הגילאים, כמו למשל: בני הנעורים בכל הקיבוצים מארחים בימים אלה את קייטנות איל"ן, ומאפשרים לילדים פגועים ולהוריהם חופשה ייחודית, ומסיימי י"ב שאינם ממשיכים את לימודיהם בישיבות הסדר, במכינות קדם צבאיות או במדרשות לבנות, יוצאים לשנת שירות לפני השירות הצבאי, שבמסגרתה הם מתנדבים במוסדות חינוך ורווחה הזקוקים להם. חברים מבוגרים - מלבד התנדבותם הפרטית במסגרת ארגונים מקומיים וארציים - יוצאים מהקיבוץ בצורה מאורגנת ומביאים, למשל, את כישוריהם כבעלי מלאכה אל הבתים המשוועים לתיקוני נגרות, שרברבות וצבע, ולכפר הנוער "הודיות" מתגייס כל שנה זוג חברי קיבוץ בגיל הפנסיה והם מהווים "סבא וסבתא" לילדי הפנימייה.
תנועת הקיבוץ הדתי הקימה מספר מוסדות לימוד על-תיכוניים ייחודיים, המיועדים להעמיק ולפתח את משנתה וערכיה של התנועה, ולהרחיב - בנוסף לבני הקיבוץ הדתי - את מעגל המכירים את רוח התנועה ומתחנכים לאורה. ביניהם: מדרשת הבנות בעין הנצי"ב, שהיא המדרשה הראשונה שפתחה את שעריה למסיימות י"ב שביקשו להעמיק את לימודיהן התורניים לפני צאתן לשנות שירות צבאי או לאומי; ישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע, שהיא הישיבה היחידה שתלמידיה משרתים שירות צבאי מלא בנוסף ללימודיהם התורניים; מכינת צהלי במשואות יצחק, שהיא המכינה הקדם-צבאית הראשונה - ובינתיים היחידה - לבנות דתיות; מרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות בקיבוץ עין צורים, הפותח את שעריו למגוון רחב של סגנונות לימוד ולקהל מגוון המעוניין בכך; מכינת יונתן, מכינה קדם צבאית דתית לבנים ובנות בקיבוץ עלומים, ועוד.
בתחום הכלכלי ראויים לציון שני מרכיבים המאפיינים את הקיבוצים הדתיים: ניהולם הזהיר ואופיים החקלאי. בהובלת מזכירות התנועה שמרו כל הקיבוצים הדתיים על ניהול שמרני של ענפי הייצור, ולא נתפתו להשקעות הון ולהרפתקאות בורסאיות. זו הסיבה לכך שאף לא אחד מקיבוצי התנועה נפל במשבר הכלכלי של שנות ה- 80, והקיבוץ הדתי נשאר מחוץ להסדרי מחיקת חובות. עוד יצויין שפרנסתם של אחדים מהקיבוצים הדתיים נשענת אך ורק על חקלאות, וגם באחרים תופסים ענפי החי והצומח מקום של כבוד, וחלק נכבד ממפעלי התעשיה שבקיבוצים הדתיים עוסק בעיבוד תוצרת חקלאית. מרכזיותה של שנת השמיטה בתפיסת עולמם ובאורח חייהם של חברי הקיבוץ הדתי מביאה לכך שהם מובילים במסגרת "ועדת השמיטה הממלכתית" את ההערכוּת לשנה החקלאית המיוחדת, שיש לה השפעות רחבות על יצרנים וצרכנים כאחד. זו אחת מהנקודות בהן ניתן ביטוי מעשי למשנת "תורה ועבודה", שהיא תמצית האידיאולוגיה של תנועת הקיבוץ הדתי.