העם היהודי עורך עכשיו, ערב הימים הנוראים, חשבון נפש. בשבת האחרונה, לפני 84 שנים, ה -24 לאוגוסט 1929, בשעות הבוקר, לאחר הסתה ממושכת אותה ביצע המופתי הירושלמי חג' אמין אל חוסייני., החלו עשרות ערבים חמושים בסכינים ובגרזנים במסע הרג כאשר פרצו לביתו של הרופא הנכה גרשון בן ציון, בבית הדסה בחברון. במשך השנים הקפיד בן ציון להעניק טיפול ותרופות חינם למאות נשים ילדים וגברים. הפעם נדיבותו לא עמדה לו. הוא נרצח לאחר שהפורעים התעללו בו קשות ולא חסכו עינויים קשים גם מבתו ומאשתו.
אלפי פורעים פשטו על בתי יהודים נוספים בחברון ומראות דומים נראו בכל רחבי העיר. 59 איש נרצחו ושמונה נוספים מתו לאחר מכן מפצעיהם. יהודי חברון נצטוו להתפנות והישוב היהודי בחברון נעקר ושוב לא חזר אליה עד מלחמת ששת הימים. קהילה יהודית בת מאות שנים, פונתה מהעיר, מדממת וחבולה. אלא שלערבים לא היה זה סוף פסוק במסע הרצח שפשה בכל הארץ.
בירושלים נרצחו 19 יהודים ובצפת נרצחו 18. בחיפה הצליחו כוחות ההגנה לעצור את הפורעים והפרעות נסתיימו "רק" עם שבעה נרצחים. גם בתל אביב הצליחו כוחות ההגנה לעצור את הפורעים וניסיון הטבח נסתיים בשלושה נרצחים. במוצא רצחו הפורעים את ההורים למשפחת מקלף הידועה, שתי בנות ובן, מילדי משפחת מקלף ניצלו מהטבח. אחד מהם, מרדכי, הפך לימים לרמטכ"ל השלישי של צה"ל. בני המשפחה ומקורבים אמרו כי זיהו בין הפורעים גם תושבים מהכפר הערבי הסמוך, קולוניה, הלא היא מבשרת ציון דהיום.
כשהסתיימו פרעות תרפ"ט נמנו 113 נרצחים ו-339 פצועים. בכל רחבי הארץ נרשמו מראות דומים: גופות מרוטשות, ילדים שנשרפו חיים, נשים שנאנסו וקטועי גפיים ופצועים שעברו עינויים קשים.
שלטונות המנדט לא הגיבו. השוטרים חיכו להוראה להפסיק את הטבח. הוראה כזו מעולם לא הגיעה. מוכר לכם? מחזה דומה אירע בעירק כעבור 12 שנים. בפוגרום שנקרא "הפרהוד". גם שם המתינו הבריטים מחוץ לבגדד, עד שנוכחו לדעת שהפורעים הערבים השלימו את מלאכת הדמים שלהם.
מעניין לציין כי אנשי ההגנה באו לחברון בימים שקדמו לרצח כדי לברר עם אנשי הקהילה אם הם זקוקים להגנה. ונאמר להם כי קיבלו ערובות והבטחות לשלומם מהמוכתרים ומאנשי הדת המוסלמים. כמי שראו עצמם בני חסות של הערבים, האמינו פרנסי ורבני הקהילה להבטחות שקיבלו והיו בטוחים כי שגרת החיים השלווה של השנים שקדמו לטבח, תמשך.
ומדוע אני מעלה עכשיו את הדברים הקשים על הכתב?
ראשית, כבר אמרנו. יום השנה לאירועים הללו חל עכשיו. אבל סיבה נוספת קיימת: התעלמות התקשורת. כולל העיתון לאנשים חושבים. כולל המדיה האלקטרונית, היודעת לחפור כשצריך וכשלא צריך.
כשנשאלו אנשי שמאל כיצד הם מסבירים את מסע הדמים דאז, השיבה אחת מהן (ולא אנקוב בשמה) כי העובדה שהיהודים תקעו בשופר ליד הכותל בתשעה באב, קודם לכן, היא שהציתה את האש... כרגיל בשמאל חוש מיוחד לפרופורציה למופת: תקיעת שופר מול דמם של תינוקות...
עניין זה מביא אותי לאירוע אחר.
הרבה דברים השתנו במזרח התיכון. דם יהודים שוב איננו הפקר, גם לא יהיה. אבל בהסתה עצמה לא חל כל שינוי.
לפני ימים ספורים קיים ראאד סלאח "שייך אל-אקצה", כפי שהוא נקרא בפי חסידיו וראש התנועה האיסלאמית, כינוס ובו האשים את ישראל בהבערת אל-אקצה ו... מצריים. הוא הודיע כי ישראל תושמד בקרוב... חזרה מובהקת על משנתו של קודמו חג' אמין אל חוסייני.
ממשלות ישראל לדורותיהן ומערכת המשפט בכלל זה, בנו את השד הזה הקם עלינו, במו ידיהן. הסיכוי שיופעלו נגד ראאד סלאח ותנועתו באמצעות אותם סעיפים בחוק המגדירים הסתה, הוא קלוש ביותר. מערכת המשפט סרסה את עשיית הצדק בישראל מאז הפסיקה הקובעת כי "
חופש הביטוי או האמת, חופש הביטוי קודם". מדברים עכשיו על וירוס השיתוק? הרי לנו דוגמה מעשית לכך שפסיקות כאלה אכן יצרו שיתוק במערכת עשיית הצדק, המתפארת בחוסר הפניות שלה אבל מתקשה להגן על האינטרסים הבסיסיים ביותר שלנו.
ראאד סלאח יכול עכשיו לצחוק כל הדרך אל המסגד (אל-אקצה)...