נקודת המוצא של כולם צריכה להיות - כל הפוליטיקאים "מתים" להיבחר, ואלה שנבחרו, שואפים להשתדרג. מדובר בתאווה (כמעט) חסרת מעצורים. רבים מנבחרי הציבור חצו קווים אדומים כדי להיבחר. חלקם אפילו נתפסו.
מאחר שזאת נקודת המוצא - ברור שהטלת גזירות על הציבור היא הסיוט האולטימטיבי. כשזה קורה, עטים על המציאה פוליטיקאים יריבים, שמסבירים לציבור שהגזירות הוטלו עליכם על-ידי פוליטיקאי אכזרי שלא ידע מחסור וליבו גס במצוקת חלשים. למרות שברור שזה שקר, לעולם לא יחמיצו היריבים לנצל עד תום את ההזדמנות.
ב-2003
בנימין נתניהו היה שר אוצר שקיבל כלכלה על סף קריסה. כדי להציל את הכלכלה הוא ביצע תוכנית ששווקה לציבור כחבילת גזירות. יו"ר ההסתדרות דאז
עמיר פרץ פתח ג'ורה, יריבים הפיצו את הסיסמה: "ביבי גיבור על חלשים", וויקי כנפו הפכה לשגרירה אותנטית של הקבוצה החלשה.
סליחה שאני נעזר בעובדות, אבל נתניהו הבטיח ירידה באבטלה וצמיחה במשק. המלעיזים נשבעו שההבטחות של נתניהו לא יתרחשו. תוך פחות משנתיים ראינו כלכלה בצמיחה וירידה דרסטית באבטלה. זה לא עזר לו, ובבחירות 2006 מציל הכלכלה קיבל מהבוחר 12 מנדטים ומפלגת המחריב הגדול זכתה בשלטון.
המבחן של יאיר לפידיאיר לפיד לא שש להיכנס ללשכת שר האוצר. המינוס הגדול הפחיד אותו. היה ברור לו, שאם ייקח עליו את התפקיד, זה יחייב אותו לנקיטת צעדים כואבים. כנראה היה מישהו שהסביר לו, שהצלחה בתפקיד תסלול את דרכו לשפיץ. הוא לקח - וביצע את מה שכל שר אוצר אחראי (פלוס-מינוס) היה עושה. זה כאב לרבים. הכי כאב זה הקיצוץ בקצבאות הילדים. כשמדובר בילדים, הפופוליזם חוגג. הלכתי לארכיון.
לפניכם סרטון שאחרי צפייה בו ניתן להבין שני דברים:
א) יש אמת שאסור להגיד. מי שיעז, יוגדר באחת כ"גזען".
ב) בנסיבות האלה - קצבת הילדים במתכונת הישנה חייבה שינוי.
ולגבי יאיר לפיד - המבחן שלו יהיה בעוד שנה-שנתיים. אם נראה את פירות התוכנית הכלכלית שלו, מגיע לו לייק. אם למרות הגזירות לא נראה תוצאה, יקרה לו מה שקרה לכל מפלגות המרכז שהבהיקו לקדנציה אחת או שתיים, והתפוגגו.
שופופו...