העם היהודי החי בציון יושב על חבית חומר נפץ, כך ממש ובה בעת "מנהיגים" חלולים ורופסים שקומתם שפופה והכרתם מעורפלת מנהלים פארסה של כניעה בכל החזיתות,כזו המסכנת את עצם קיומנו.
בראש מהדורות החדשות התבשרנו לאחרונה על שלושה מחבלים שנהרגו עת המון פורעים ערבים תקף את חיילינו במחנה קלנדיה. ברוך השם שהחיילים מתעסקים עם האויב תחת לחשמל יהודים ביצהר או לבעוט בבטנם של אחינו.
יחד עם זה ההתפרעות הנ"ל הינה אפס קצהו של תסריט קשה ומאתגר בפניו אנו עלולים למצוא עצמנו בכל רגע.
הערבים החיים בארץ ישראל השלמה אינם אדישים למתחולל בעולם הערבי. ההתקוממות העממית, חוסר השקט, האכזריות ועליית כוחו של ההמון משמשים מקור השראה ומודל לחיקוי המתפשט ממדינה ערבית לרעותה תוך חציית גבולות ושינויים קיצוניים במשטר ובמבנה הפוליטי.
מה שהחל בסודן, עבר ללוב ומצרים וכעת מתחולל בעוז בסוריה, יגיע ללא ספק גם לירדן ולערבים החיים בקרבנו. יגיע ? מאד ייתכן שהגחלים כבר לוחשות מתחת לפני השטח והתופעה חיה ובועטת, מחכה לשעת כושר...
על-רקע המתרחש אין אלא לראות בהנהגה שלנו כהנהגה מוכת שיגעון, מנותקת מכל מציאות, אובדנית ומסכנת את עצם קיומנו.
אנו מתקיימים כאן בארץ הקודש בזכות תורתנו ואמונתנו, בזכות המוסר היהודי וזכויות אבותינו, בזכות כוחנו ובזכות ניסים של בורא עולם מצילינו מיד אויבינו.
כל זה אינו פוטר אותנו מלנהוג בשכל,לשמור על ערכים,לשמור על חוסן לאומי והרתעה ומעל לכל לשמור מכל משמר על האמונה האמת והמוסר! באם נסטה מאלה כי אז נהיה חשופים לגזרות קשות לחרון אף חלילה.
ובמה עסוקה הנהגת מדינת היהודים בימים קשים ותובעניים אלה?
שחרור רוצחים מפלצות אדם ניאו נאציות שטבחו ביהודים קדושים רק בשל היותם יהודים. השחרור נעשה נגד רצונו של רוב העם תוך מעילה בו ובגידה בערכיו הנצחיים. שוו בנפשכם שהיו משחררים היום את רוצחי משפחת פוגל... ובכן יש לי חדשות עבורכם-אין כל הבדל בין אלה לאלה. רק הזמן הארור המשכיח את הזוועה...
משא-ומתן עם הצורר הערבי והמחבל מכחיש השואה אבו מאזן בראשם. כל זה תחת לחץ "ידידתנו" הגדולה ביותר שאין צבועה הימנה, אין אכזרית ממנה ואין פחות מוסרית ממנה. זו דורשת מאיתנו את מה שלא הייתה מעלה על דעתה לעשות לו באינטרסים שלה היה מדובר. ולמתן ומתן הזה מונתה אישה אחת אותה היטיבו להגדיר חבורת לאטמה כ"סתומה" הסוחרת בחבלי ארץ נחלת אבות משל היו בדים בשוק.
כל סמלי הריבונות היו למרמס תחת ההנהגה החולה ואובדת הדרך. בתגובה לירי מסוריה אנו מפציצים שם חולות, העיקר שלא יהיו נפגעים...(אגב,המשך של דפוס התנהגות חולנית על פיה לפני שמפציצים מטה משטרה בעזה מודיעים קודם למחבלים שיפנוהו...).
הר הבית אינו בידינו וכל גחמה של אישה ערביה הפורצת באופן "ספונטאני" ביללות ויבבות מסתיימת בהרחקה נמהרת ומבוהלת של יהודים מההר. אין מה לדבר על עליה חופשית ותפילה במקום....
אין בניה חופשית ליהודים בארץ ישראל, רק לערבים, לבדווים, לדרוזים... לכל אלה מותר לפרוץ כל גדר, לכבוש כל רגב אדמה. באין מפריע ועל-פי רוב בעידוד גורף וגלוי של מערכת ה"משפט" עוד גוף פוסט יהודי העוין את מהות עמנו וזכויותיו הנצחיות.
רכושו של יהודי, גופו וכבודו (בעיקר אם היהודי מתנחל ואמוני) הם הפקר. יצרים סדיסטיים של פחוסי מוח וערלי לב במשמר הגבול, ביס"מ ובמשרד לביטחון פנים מאפשרים בפועל ההתעללות, עקירת כרמים, הרס מאחזים, חשמול בעז אלברט ובעיטה בבטנו של יהודי ירא שמים נוסף מהישוב יצהר (המתואר לעיל מהווה רשימה חלקית בלבד). תופעות מבישות וחולניות שהינן בעיקר מסוכנות לקיומנו הינן רבות ולא כאן המקום להרחיב.
מהנהגה יהודית בריאה ומוסרית, שלא לדבר על אחראית, היינו מצפים שתפעל לחיזוק רוחו של העם. שתעמול על-מנת לבצר את הלכידות, להדגיש את הצורך בערבות הדדית בין יהודים. הנהגה כזו לו הייתה לנו הייתה מסרבת לדון בשחרור רוצחים ערבים או במסירת חבלי מולדת. הנהגה כזו הייתה מניפה את דגל הלאום על הר הבית ומגרשת משם את הערבים המשחקים שם כדורגל ומתפללים כשפניהם למכה וישבנם מופנה לכיפת הסלע.
מנהיגות נאמנה הייתה מכה בפורעים הערבים מכה ניצחת עד אשר אלה לא היו מעיזים להתכופף ארצה פן יחשוד בהם חייל יהודי שבכוונתם להרים אבן... מנהיגות בוטחת וערכית הייתה מצהירה קבל ועולם - זו ארצנו ועם הנצח אינו ירא מאיש.
לעת צרה במצב הקשה אליו נקלענו ובהיות האיומים עלינו רבים מספור ניצבים בראשנו אנשים רדודים המוכנים לעשות מעשי נבלה ובגידה (כמו שחרור הרוצחים למשל) ובלבד שישרדו או נשרוד אנו איכשהו...
את השיגעון הזה יש לעצור מיד, באחת כבאבחת חרב !! אין לנו ברירה והזמן פועל לרעתנו. מתברר שלמיליוני יהודים כבר אין הכוח לצאת לרחובות (חלקם מותש, חלקם עייף מלחזור על אותן הפגנות, חלקם עסוק לאסוננו בלצפות באח הגדול ו/או בלסגוד לריקא לפיד...) בשל כך מוטלת עיקר האחריות על אותם יהודים הנמצאים בעמדה להשפיע שהינם נאמנים לתורת ישראל ארץ ישראל ועם ישראל.
קומו ועשו מעשה, בערו את השיגעון מקרבנו והבטיחו את קיומנו כאן בארצנו.