מֵנְהִיגֶינוּ נִצָּבִים בְּלִי וַיֵּלֶךְ הַצְהָרוֹת עַל הִתְמַסְרוּת לְטוֹבַת הַכְּלָל כַּךְ יַצִהִיר כֹּל מְבַקֵּשׁ שִלְטוֹן וּשְׂרָרָה חָסִין הוּא בִּפְנֵי כֹּל,אַף שֶׁמּוֹלִיךְ שׁוֹלָל לְדִידוֹ הָאֶמְצָעִים מְקַדְשִׁים הַמַּטָּרָה אַף אִם יְאֻנֶּה רַע לַכְּלָל בַּדֶּרֶךְ לַמְשִׂמָּה לֹא חָשׁוּב,זֶה תֶּקֶן מְבַקֵּשׁ כֵּס וּשְׂרָרָה דּורֵס וְאוֹמֵר הַקְרִיבוּ זֶה לְמַעַן הָאֻמָּׂה וּבְשֶבְתּוֹ עַל כֵּס הוּא יִשְׁכַּח הַמַּטָּרָה מַטָּרָה מַטָּרָה הָעִקַּר שְׂרָרָה זֹאת וְדַי מְסִירוּת לָאֻמָּה הִיא מַטָּרָה עֲלוּמָה הוּא יִדְבַּק בַּכִּסֶּא וְיַגִּיד זֶה רְצוֹן שַׁדָּי כִּי לֹא תָּמָה תַאֲוָתָו וְהָאֻמָּה מְרֻמָּה יֹאמרוּ לָנוּ עוֹד אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ לְפִיכַךְ הֶם"נִצָּבִים"בְּלִי"וַיֵּלֶךְ" קביעת המועדים על-ידי האדם אצל חז"ל ואצל המפרשים כהרמב"ם וכרש"י עד אחרון הפרשנים שאנו מסתמכים עליהם כקבי יוסף קארו והשולחן ערוך והרמ"א מגדולי הפוסקים באשכנז, שכתב הַגָּהוֹת לשולחן הערוך להתאימם לפסקי ולמנהגי יהדות אשכנז, למדנו מהם , איך להוציא מן התורה את תורת החיים. כפי שעשו חכמינו ז"ל שחישבו בכוח החשיבה והשכל הישר והגיעו לממצאים מתמטיים והסבר לתופעות הטבע, שהקומפיוטר של ימינו עושה זאת ולא באותה מדת תבונה אנושית של אנשי כנסת ישראל. כגון חישוב הקפת הירח סביב לכדור הארץ במשך שנה ירח של כ-355 (גימטרית שנה) ימים, שעוד שנת השמש היא כ-365 ימים . חכמינו הקפידו לקיים את המועדים בעיתם, כי הקב"ה מסר את מלאכת החישוב לאדם מישראל שנאמר: אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם. החישוב נעשה תוך תאום בין שנת חמה 365 ימים לשנת ירח 355 ימים בהוסיפם כל שנה שלישית חודש נוסף הוא : אדר ב'. לשנה שבה מוסיפים אדר ב' נקראת: שנה מְעֻבֶּרֶת (באופן ציורי ניתן לומר כי השנה התעברה וילדה חדש נוסף). לכן פסח תמיד יחול באביב ושבועות תמיד בקיץ וסוכות תמיד בסתיו . זו גם הסיבה לחיבור שתי פרשות מדי פעם כי צריך לסגור את הפער בין 54 פרשות שצריך לקרוא אותן במשך 52 שבועות של השנה. לכן מחברים פרשות בשנה אחת חלק מהפרשות המחוברות ובשנה שלאחריה חלק אחר ואלה הן ויקהל וּפִקּוּדֵי. אחרי מות וקדושים. תזריע ומצורע או מטות ומסעי והשבת ניצבים ו- וילך. התורה גם הסדירה את המנהיגות בישראל ליהושע עוזרו של משה, והמינוי נעשה על-ידי משה עצמו בהיפרדו מתפקידו ומנהיגותו ומן החיים, באופן מודע ומסודר ונתן דברי עידוד ליהושע והפקיד בידו את העם ואת התורה אשר לפי חוקיה ומצוותיה ילך.
תפקידה של האספה בנצבים והברית משהעם נצב בפני משה ויהושע אמר להם משה : אתם נצבים היום כֻּלְּכֶם (כט/ט) לא לפני אלא לפני ה' אלהיכם ואין יוצא מן הכלל, לא ילדים ולא נשים ולא גרים, (מבין הכנענים שבאו להתגייר כמו שקרה אצל יהושע שבאו גבעונים להתגייר ראה רש"י) כולל פשוטי העם: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.(כט/י) כי העם כֻּלּוֹ כורת ברית עם ה' היום בשעותיו האחרונות של משה, לפני החזרת נשמתו לבורא עולם. הברית היא: ה' הוא אלהי עם ישראל ועם ישראל הוא עמו של הקב"ה שנאמר: למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים (כט/יב) . זו הברית שכרת השם עם אברהם יצחק ויעקב. הברית הזאת כוללת כל מי שניצב באותו יום בפני ה' וגם זה של ניצב בפניו באותו יום. תפקידה של האספה שנאסף העם ביום ההוא כדי לדרוש מישראל לקים הברית שכל תכליתה להזהיר את העם בבואו לארץ שלא לעבוד את אלילי הכנענים או אלילים אחרים . הנשמע מן הפרשה כי משה כנביא חזה בעיני רוחו שבגלל חטאיו העם יופץ על-ידי אלהים בכל קצוי תבל, אולם אם העם יקים את הברית הזאת,ויבקש סליחה וכפרה כבימים הנוראים הבאים עלינו לטובה, ישוב ויקבץ אץ פזורי העם ויביאם לארץ הזאת וכך נאמר: ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטיבך והרבך מאבתיך (ל/ג,ד,ה) המשמעות המעשית מכל האמור כאן כי הדבר בידינו. אם נשכח את הדברים האלה ונתור אחרי אמונות הגויים ותורתם , נאבד את הארץ הזאת. ואם נשמור על הברית הזאת ולא נפר את החוזה שחתמנו עליו עם הקב"ה באמצעות משה, נאבד את הארץ ונֹאבַד גם כן. הדבר התרחש ממש ככתוב. לתשומת לבנו.
הבחירה בעשית הטוב והרע ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת הַמַּוֶת ואת הרע (ל/טו) ובהמשך בפרשת נצבים נאמר: נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך (ל/יט) השאלה שמתעוררת באמירה ובחרת בחיים .. האומנם יש לאדם בחירה חופשית ? על כך נאמרו דברים רבים הן של המאמינים והן של האפיקורסים . השאלה האם האדם אדון לעצמו ? על כך כאמור נחלקות הדעות . ואם ננתח את דברי רבי טרפון בפרקי אבות שאמר: לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן-חורין ליבטל ממנה (ב/טז) דברי רבי טרפון אלה ניתנים לפירוש , כי מדובר במלאכה שאין האדם יכול לְגָמְרָה, כאשר מדובר מדובר במשימה שמעבר ליכולת הדם לממשה בפועל. בעניין זה נחלקו הדעות בין הרמב"ם ורבי חסדאי . בעוד הרמב"ם אכן דוגל בבחירתו החופשית של האדם , כאשר הרמב"ם מודע יודע את רעיון חופש הבחירה עם רעיון הסיבתיות , כלומר שדבר תלוי ונובע מדבר אחר כאשר כולם מונעים על-פי ההשגחה , אלא הקב"ה העמיד את התהליך של הסיבה והמסובב לרשות האדם , כדי שינתח זאת ויבחר בטוב ומאידך בחיים. רב חסדאי סבור כי בין כל האמור לגבי הסיבתיות, עדין בידי האדם לבחור במה שהקב"ה צווה לבחור , בעניין זה ניתן לומר כי האדם אינו חופשי שלא לבחור בחיים ובטוב על-אף היות האדם חופשי לבחור. אלה השוללים את יכולת האדם לבחור כרצונו, מפרשים זאת בכך שעל האדם לכוון את רצונו להשגת המטרה, גם אם אין הוא מסוגל לקיים מטרה זו ובכך הוא יוצא ידי חובתו כלפי האמירה ובחרת בחיים.
רד אל העם ודבר אליו על זיקתו לארץ זה שלימד אותנו משה בפרשת וילך לרדת אל העם ולדבר אליו בגובה העינים ובלכתו אל העם יכול לייעץ לעם כי הוא עצמו מהימן על הקב"ה ועליו אמר נאמן בכל ביתי . הוא המחיש זאת בלכתו אל העם לדבר אתו ולהטות לבבו לאהבת האדם וליראת האלהים , הוא היה כבר בן מאה ועשרים שנה, דבר זה נתן סיבה להסביר מדוע הוא הולך ומוסר את מוסרות השלטון ליהושע ולכהנים בְּאָמְרוֹ לעם: לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תַעֲבֹר את הירדן הזה.(וילך לא/ב) בהסתלק מנהיג , בא מנהיג אחר במקומו . חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם (וילך לא/ו) כך דבר משה אל יהושע שקבל את המנהיגות ממנו, לא תירא ולא תחת ה' עמך לא יַרְפְּךָ וְיָעַזְבֶךָּ. זה מביא אותנו למנהיגות ולחילופי שלטון מסודרים, אך גם זה יוצר את הזיקה שיש לאדם בישראל לארץ ישראל מכורתו הנובעת מזיקתו לתורת ישראל כי הזיקה הזאת מקורה באותה "ברית" שכרת ה' עִם עַם ישראל . לכן כל הבא לארץ להשתקע בה , הוא מקיים בכך את האמור בתורה, בין אם הוא מקיים מצוות התורה כולן ובין אם לאו. לכן הקושר גורלו בגורל עם ישראל ובארצו , צריך לראותו כמי שקבל עליו את הברית. גם אלה המצטרפים לעם ישראל כגרים , אף הם בעצם מקבלים עליהם את הברית מרצון . לכן נאמר בחירה חופשית. האדם רוצה מקבל, רוצה לא מקבל. אומנם משה ראה בנספחים לעם ישראל מהכנענים והאחרים כספחת שיש להזהר מפניהם והם נכללו בהגדרת חוטבי העצים ושואבי המים, זאת לא בגלל נחיתותם, אלא כחלק מהניסיון שעליהם להתנסות בו לבחינת יכולתם לעמוד בברית כדי להיות בני ברית נאמנים. ועל זה אמר משה לעם: ראה נתתי לפניך היום את החיים והטוב ואת המות והרע. בידך הבחירה לקיים את הברית שכרת השם אתך ובידך להפר אותה. בחרת בטוב חיית. בחרת ברע תמות, אין זו גזרה מהשמים. בימים אלה בסליחות אנו פונים לשמים ואמרים:
תָּמַהְנוּ מֵרָעוֹת תָּשַׁשׁ כּוֹחֶנוּ מִצָּרוֹת
שַׁחְנוּ עַד מְאֹד וּתְמֵהִים עַל הַגְּזֶרוֹת
הֲמִפְּנֵי שֶׁבָּחַרְנוּ לְקַבֵּל הַבְּרִית בְּרָצוֹן
וְהֶאֱמַרְנוּ אֱלֹהֵינוֹ כְּרוֹעֶה וְאָנוּ הַצּאֹן אָכֵן זֹאת בָּחַרְנוּ מֵרָצוֹן נֶטֶל לְהָרִים יָדַעְנוּ גָּם כִּי הָאָרֶץ נִקְנֵית בְּיִסּוּרִים וְכִי יִהְיוּ אוֹיְבִים רַבִּים עָלֶיהָ צָרִים וּכְבַר חַשְׁנוּ לֹא פַּעַם בֵּין הַמֵּיצָרִים אַךְ יָדוֹעַ יָדַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ עַל הַטּוֹב לְבָרֵךְ לְחַזֵּק אֶת הַבְּרִית כְּדִבְרֵי מֹשֶׁה בְּוַיֵּלֶךְ וּלְפִיכַךְ אָנוּ מַפְטִירִים בְּדִבְרֵי נֶחָמָה בְּשׂוֹש נָשִׂישׂ עַל הַשֶּׁפַע מִן הַאֲדָמָה וּכְמִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה תָּמִיד בְּזוֹ הָעוֹנָה נֶסַיֵם בִּבְרָכָה בְשַׁלְהֵי הַשָׁנָה בִּבְרָכָה עֲמָמִית שְגוּרָה נוֹשָׁנָה שֶׁנִּזְכֶּה לְשָׁנִים רַבּוֹת וּנְעִימוֹת וְשֶהַשלום יִשְׂרוֹר בֵּין הָאֻמּוֹת