פעמיים כבר עסקנו בקברות בית שמש, שבין אם מדובר בעצמות טהורות של צדיקים יהודים ממחזור הגיוס של שמשון ושועליו, או בסתם עצמות טמאות של שיקסות פלישתיות מביה"ס לעיצוב שיער על שם דלילה, חשבנו שכל המתים הללו כבר שבו בשלום אל מערותיהם בתום ההפגנות. אלא ששוב התחדשו המהומות והגיעו הזימונים, והם כולם, המתים והחיים גם יחד, הוזעקו בבהלה לערכאות ולבתי המשפט.
ברקע הדברים עומדים מאבקי הדמים בקהילה החרדית בשאלה מה צריך לעשות כדי לכבד את המתים בני ה-3,000 שנה ויותר. זו שאלה תיאולוגית חשובה מאד בבית שמש, עיר שתושביה מאוד מכבדים את המתים, וגם את החיים, ובעיקר את הנשים והנערות, עד כדי כך שבזמן שהם לא מעבירים אותן למדרכה ממול, אז הם שומרים להן מקום של כבוד בירכתי האוטובוס.
הסוגיה נתעוררה כשנתגלו בבית שמש מערות קבורה ועצמות מתים במקום בו מוקמת השכונה החרדית החדשה ע"ש
אברהם רביץ ז"ל, (ח"כ צדיק מדגל תורה, שנדר נדר שהוא שהוא לא ישב לעולם יחד תחת קורת גג אחת עם כותב טור זה, ודי בכך בכדי להקנות לו נקודות זכות שם למעלה, או לפחות לקרוא על שמו שכונה חרדית כאן למטה). מציאת העצמות מחייבת יהודים בהקמת מנהרות טומאה ובנית כיפות והרמת התשתית של הבניינים והפרדתם מהקרקע, פרויקט הנדסי מורכב ויקר. ומכיוון שאברכי בית שמש רכשו את דירותיהם החדשות כקבוצת רכישה, יוצא שכל תוספת עבודה תייקר להם את מחיר הדירות שרכשו. לכן, נוצר אינטרס חרדי כללי (וכלכלי) להסכים ולהחליט שאין מתים, אין עצמות ואין טומאה, או לחלופין לקבוע שכל המתים הללו היו סתם עכו"ם ושונאי ישראל שמותר לבנות עליהם, ובמיוחד בניה לזוגות צעירים חרדים פוריים. ושימותו כל הגויים מקנאה.
אלא שאגודת שומרי העצמות הוותיקה, "אתרא קדישא", לא סתם בנתה לה שם ותהילה בציבור. אם בכל מקום בארץ בו מצאו הארכיאולוגים עצם חמור הייתה האתרא קדישא מגיעה כבר עם שחר ומפגינה ומעוררת מהומות, הרי שפה, בשכונה החרדית הנבנית על בית קברות יהודי עתיק, פרצה כל החגיגה במיטבה. מצד אחד נעמדה האתרא קדישא המפגינה והעומדת על שלה – כשהיא מכריזה בקול שאלה קברי יהודים ואסור לבנות עליהם, ומצד שני נתקעו ונלחצו הרבנים והאדמו"רים וראשי הקהילות החרדיות שבניהן קנו שם דירות על הנייר ועכשו הם יודעים שצאן מרעיתם עומד להפסיד את מכנסיו ואת שארית מעותיו בגלל עסקת רכישת דירות על בית קברות. ולכן קמו הרבנים והכריזו שאלה לא קברות ולא עצמות ואין ולא היו שם מעולם מתים. ונוצר תיקו: אתרא טוענת למתים, הרבנים טוענים להד"ם, ובינתיים הקבלנים בונים. כי תיקו הוא העדר הכרעה ותיקו הוא גם "תשבי יתרץ קושיות ובעיות", וצריך לחכות שהוא יבוא ויכריע. ולמרות שכל יהודי מאמין יודע שתכף ומייד ובכל רגע צפוי שהמשיח יגיע ויתן תשובות, הרי שמהבחינה העסקית התברר שעד בואו יש מספיק זמן כדי להשקיע בינתיים בנדל"ן וגם לקצור את הרווחים.
אלא שלפתע הגיע שליח בית דין של מטה וזימן אותם, את הקבלנים ואת הייזמים ואת עורכי הדין והנאמנים ואת רשויות התכנון ואת עיריית בית שמש, לבית המשפט. ולא לבית דין של תורה, אלא לבית המשפט של החילונים, רחמנא ליצלן.
ולא רק לבית משפט אחד, אלא לשנים: האחד הינו בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, אליו הוגשה עתירה 5585/13 נגד רשות העתיקות, בטרוניה כיצד זה היא אינה מגינה על קברי המתים ומדוע היא מתירה בניה על עצמותיהם, שכן מן הידועות בקהילה החרדית הוא שזה תפקידה של הרשות ובדיוק למטרה זו היא מעסיקה ארכיאולוגים, אלה שבמצב רגיל מפגינים נגדם בקהילה החרדית בקביעות ועושים להם טקסי פולסא דנורא בתפילה שימותו. צו ביניים, כמבוקש בעתירה, לא יצא, אבל הדיון נקבע לאמצע דצמבר שנה זו, ונעקוב בשמחה.
השני הוא בית המשפט המחוזי, שאליו הוגשה עתירה מינהלית 44664-08-13 חתומה ע"י 13 עותרים חרדים, המעלים סוגיות משפטיות חשובות וכבדות משקל בנוגע לתקינות הליכי התכנון והסדרי המיסוי והאגרות וההיטלי השבחה, בהם נקטו עיריית בית שמש והוועדה שלה לתכנון ובניה. על פניהן הטענות נשמעות כדברים של טעם לשמירת הסביבה ושמירת החוק, משל היו העותרים כולם בוגרי המכללה לזכויות האזרח ע"ש
שולמית אלוני או מצטייני הפקולטה לאיכות הסביבה מיסודה של הקרן החדשה, ולא מתפללים קבועים בבתי כנסת חרדים, שרק במקרה לא שרפו בהם ביום העצמאות האחרון את דגל המדינה הציונית.
עיריית בית שמש והוועדה המקומית שלה ברכו בתגובתן לעתירה את העותרים על עצם פנייתם לערכאות של החילונים ועל הכרתם המפתיעה במערכת המשפט הציונית. אלא כפי שיתברר בהמשך, יתכן וזו עקיצה טרם זמנה. אבל התגובה טוענת לחוקיות ההליך, להליכי תכנון גלויים הנמשכים מזה 20 שנה ולעבודות תשתית המתבצעות בשטח כבר מזה שנתיים. העירייה טוענת שמדובר במחלוקות פנימיות בתוך הקהילה החרדית, שנסובות סביב כסף, והרבה כסף, ושזה לא עניינה של העירייה או מדינה לשמש כלי במשחקים הללו.
לא נרחיב, אבל העירייה רומזת למאבקים הפנים-חרדיים בין ארגון "אתרא קדישא" לבין הארגונים המתחרים בו, שכולם גילו כמה כסף טמון בשליטה על שטחי המתים, ובמיוחד שטחי בתי קברות עתיקים באירופה, שהשלטונות שם מוכנים לשלם הרבה כסף לאגודות הללו כדי שהן יתירו לבנות עליהם. אבל נעזוב כרגע השקעות חוץ ונעסוק בתעשיה המקומית:
מתגובת עיריית בית שמש עולה כי מדובר כרגע בשטח של 960 דונם המיועד לבניה ונמצא בבעלות פרטית וב-1,400 יחידות דיור ראשונות שיבנו בו. במאמר מוסגר, הנוגע למה שלא נמסר לבית המשפט, יובהר שזו רק תוכנית אחת מ-6 תוכניות בניה שכבר אושרו בבית שמש וכוללות 5,300 יחידות דיור ראשונות. בסטנדרטי המגורים של הקהילה החרדית זה אומר קליטת כ-50 עד 80 אלף נפש. וזה לא כל השטח. תוכניות הבינוי של בית שמש העתידיות מכילות שטחים נוספים, המיועדים לכ-250,000 איש נוספים.
וזה הסיפור האמיתי. בית שמש, עם או בלי עצמות המתים, עם מנהרות טומאה או בלעדיהן, עומדת להיות בתוך כמה שנים העיר החרדית הגדולה ביותר במדינת ישראל. תוכניות הפיתוח של בית שמש מדהימות בהיקפן, הקרקע זולה, העיר יושבת במרכז הארץ וכל עתידה לפניה. בני ברק עוד תידמה בקרוב לשלוחה קטנה וצנועה של מטרופולין בית שמש החרדית.
ולכן היה משהו פזיז בעקיצת עיריית בית שמש את הגורמים החרדים שפנו לבג"צ של הציונים ולבית משפט חילוני. זה קרה להם, אבל זו כנראה הפעם האחרונה. כי בתהליך המסחרר שבית שמש הולכת אליו, צפוי שבקרוב לא רק שבית המשפט המקומי שלה יראה כבית דין רבני, אלא שגם ישיבות מועצת העיר שלה תראנה כמפגש של ראשי ישיבות. דמוגרפית ופוליטית, אין שם כבר כל סיכוי להשרדות של חילונים. ולאלה שלא מאמינים לתוכניות בניה, מומלץ להתבונן כבר באוטובוסים הנוסעים על כביש 38 בדרכם מבית שמש לאחיותיה אלעד ובני ברק. מבעד לחלונות האוטובוס נשקפות רק חליפות ומגבעות בחלק הקדמי, ואילו ראשי הנשים נשקפים בנפרד בחלק האחורי. טוב מראה עיניים מכל אמירות החוק. לפחות בבית שמש, עיר העתיד וההווה של מדינת ישראל.