שוב העיתונות חוגגת: אשטון קוצ'ר הגיע ארצה, והסיבה לכך שהגיע ממש מוצגת כמשנית: הרב ברג נפטר. נראה כאילו הרב ברג "שווה משהו" רק בזכות הידוענים המרובים יחסית שפוקדים את דלתי המרכז שבנה.
נכון שהידוענים מושכים את הציבור, ובכך הציבור נחשף גם לדברים הפחות שטחיים ויותר חשובים שמייצגת הקבלה, ועם זאת זה מעורר תהייה על מהות הציבור: מדוע אנו נמשכים אל ה"כוכבים" האלה, שמטבעם מנצנצים רגע ואחר כך נופלים? מדוע אנו נמשכים אל האשליה, אל הכזב, ולא מוכנים לרדת לעומק הדברים, לעומק החיים, ולהבין מדוע אנו חיים כאן, מהו תפקידנו בעולם הזה, ואיך אנו יכולים לשפר את חיינו כאן?
זה מפני שהיריב הפנימי שבתוכנו עשה עבודה טובה. רובנו נמצאים בתרדמה רוחנית, ועסוקים לרוב רק בכאן ובעכשיו - בפרנסה, במשפחה, ביום המחר. לפעמים אנו עסוקים גם ביום האתמול - מה עשו לנו, מה לקחו לנו, ולמה מותר לנו להיות רוב הזמן קרבנות מסכנים. אבל אנו כמעט לא נמצאים בהווה, מה שיכול היה להעניק לנו את האושר הגדול ביותר. פשוט לחגוג את רגע קיומנו ולהודות עליו.
אלה שכבר מתעוררים לרוחניות, בדרך כלל לא מאמינים בעצמם ובכוחות שלהם לשנות כאן משהו ולהשפיע, ולכן בדרך כלל לא מנסים. הם חושבים שרק הרבנים והצדיקים יכולים לעשות את העבודה, ולכן הם מתחילים להעריץ גם אותם הערצת אלילים, ומעבירים את הערצת עגל הזהב מכוכבי הבידור והסרטים והטלוויזיה אל הערצת הרבי. הם סומכים על הברכה שלו, ובדרך כלל עושים עבודה רובוטית שלא מביאה לשום תוצאות, כי הם פשוט לא מבינים מה הם עושים, ולכן לא יכולים להתקשר ישירות לקדוש ברוך הוא.
קשר ישיר כי הקשר הישיר לבורא, לאור, לקדוש ברוך הוא, הוא המטרה היחידה של הלימוד הרוחני, וכל הרבנים, כל הצדיקים, כל המורים הרוחניים, קיימים כאן רק כדי להביא אותנו לידי הכרה והבנה שיש בנו ניצוץ בורא, שכל אחד יכול להפעיל אותו מתוכו ולהתחיל להפעיל את חייו בדיוק כפי שהוא רוצה.
אבל מכיוון שבעולם מסתובבים גם כוחות שליליים שלא מעוניינים שהדבר הזה יקרה, הם מפגיזים אותנו בכל מיני פיתויים מסוגים שונים, שעובדים על החושים שלנו - ואנו נופלים לאשליה ושוכחים את הכוח הרב שיש בידינו.
גם אלה שנכנסים לעבודה רוחנית נופלים פעמים רבות, ולפעמים הנפילה הזו מובילה אותם לייאוש - הם חוזרים לנקודת ההתחלה ומפסיקים להאמין בכוחותיהם, או בכוחות של המורים שלהם, כי לצד השלילי יש כוח רב מאוד, בתי הקברות מלאים בהוכחות לכך שידו על העליונה באלפי השנים האחרונות.
הוא כפרתנו אבל יש אנשים שעדיין מאמינים בכוחות שלנו, ומטיפים למלחמה בשליליות. הרב ברג הוא אחד האנשים האלה, ולמרות שעבר פיזית מהעולם, הוא חי בעולמות העליונים ומשפיע עלינו משם. הרב ברג מאמין גם באפשרות של הגוף הפיזי לחדש את עצמו, וחזר על האמונה הזו שוב ושוב. העובדה שעבר מן העולם אינה מוכיחה שהאמונה שלו אינה נכונה. היא מוכיחה רק שאנחנו, כולנו, לא עושים את העבודה שעלינו לעשות, ולכן הרב הצדיק היה חייב לקחת על עצמו הרבה יותר מדי מהעוונות שלנו, כדי לכפר עלינו.
כי כשצדיק נפטר מהעולם, משתחררת בעולם כל האנרגיה החיובית שהצדיק הזה גילה בחייו. וכך גם עכשיו, יחד עם האנרגיה של סוכות, משתחררת ביקום אנרגיה אדירה, שמי שיש לו זכות יכול להרגיש אותה, אנרגיה חיובית עצומה, שהרב שחרר לנו, כדי נוכל להמשיך את העבודה שלנו.
הרב בפירוש נתן את החיים שלו בשבילנו, כדי שיהיו לנו כוח ואנרגיה להמשיך.
ואני תוהה: מתי יגיעו סוף-סוף הימים, שבהם האנשים החשובים באמת, המפעילים את העולם ואת ההיסטוריה, יזכו לכבוד הראוי להם?