צנזורה סלקטיבית "לארועים קשים"
לפני כמה עשרות שנים אסרו על התקשורת בארץ לדווח על התאבדויות... מקסימום ניתן היה לכתוב על מתאבד כי הוא "נפטר בנסיבות טרגיות", וזה הכל... ללא התאור המדוקדק וללא פרוט סיבות ורקע, ומה אומרים החברים או השכנים. הוראה זו באה בהמשך לשורת התאבדויות אשר מומחים מצאו קשר ביניהם.
במשך השנים נשחקה ההוראה הנ"ל ולא ניסו לאכוף אותה. כיום, הרדיפה הנוכחית בתקשורת אחרי "רייטינג" מביאה בדרך-כלל תיאורים מפלצתיים של אירועים טרגיים (כמו רצח והתאבדות), דבר אשר אנשים חלשי אופי, יקבלו ממנו אומץ לבצע דברים דומים. לפי סטטיסטיקות אמינות בין פסיכולוגים, פסיכיאטרים וגם מומחים חברתיים קיימת הסכמה, כי תיאור של אירועים אלימים וטרגיים מביא אנשים הנמצאים "על הסף" לפעולה דומה. לפיכך, הגיע הזמן שהממשלה תפעיל צנזורה על התקשורת שלא לדווח על מקרים טרגיים קשים.
לצנזר תוכניות טלוויזיה
בהזדמנות זו, כאשר המחוקק יבוא לדון על הנושא הנ"ל, אני מציע להעלות לדיון גם הטלת צנזורה על תוכניות טלוויזיה (בעיקר אלו המיובאות) כאשר אלימות קשה מופעלת בהן ו/או אלו המתארות סצנות של סקס אלים ואונס. אני יודע שיבואו ויאמרו לי "הגזמת", אבל אני חושב שאני מדבר פה לקולא. תקראו שוב: נגד אלימות קשה, נגד סצנות סקס אלים ומפורט ונגד אונס.
אנו שומעים שוב ושוב מסוציולוגים של בתי משפט כי נאשמים, בעיקר בני נוער, מתרצים את מעשיהם בדוגמאות שראו בטלוויזיה. בעבר, יוצרי הסרטים והסדרות בחו"ל הפעילו צנזורה מטעמם על קטעים קשים לצפייה. כיום הכול פרוץ, הכול מותר - ומה שהכי גרוע, שיש מפיקים שמצנזרים תוכניות לארצות מסוימות ששם הם יודעים שיפסלו את כל התוכנית בגלל "קטעים קשים", אבל לישראל מותר לשלוח הכול וחברות הכבלים קונות כל זבל כל עוד הוא בזול ומעלות אותו ללא כל פיקוח למעט "אזהרה" אנמית בתחילת השידור.
בסיכום, מי שהוא (או היא) הינו הורה לילד, סב (או סבתא) לנכדים, כל מי שמטפל, או מורה לילדים או שייך לאזרחים שומרי חוק - הגיע הזמן שירים קול ויתריע על ההפקרות התקשורתית המתפשטת בארצנו וזאת בכל פורום, ובעיקר בפני חבר הכנסת המוכר לך.