ידעתם שיש מוסד עולמי חשוב בשם ארגון השקיפות העולמי? לא. למה לא ידענו? בין השאר, כי אצלנו לא יודעים הרבה על כלום ואין הרבה שקיפות, ועד לאחרונה לא ממש התעניינו בשקיפות. אנחנו לא ארה"ב של אמריקה בה החוק דורש שקיפות, וכך השקיפות והאמון שחייב השלטון בארה"ב לאזרחים, כולל השלטון המקומי, הופכים כל אזרח אמריקני אדם גאה באזרחות שלו.
מי שהצליח לסחוף המוני ישראלים ממעמד הביניים, במסע הבחירות, באמצעות הסיסמה "איפה הכסף?" הוא
יאיר לפיד, היום שר האוצר. לפיד, מי שנראה לרגע כמו האיש שיביא את הגשם, הצליח בדבר אחד: היום הוא יודע איפה הכסף. מי שיושב על האוצר יודע מאין בא הכסף (מכיסנו) ולאן הוא הולך. זה שהוא יודע, לא הופך גם אותנו ליודעים. אנחנו, כך קובע ארגון השקיפות העולמי, לא יודעים כלום. הארגון (TRANSPARENCY INTERNATIONAL), הגיש לאחרונה דוח הקובע כי "לישראל פוטנציאל גבוה לשחיתות במגזר הביטחוני, לצד מדינות כמו רוסיה, יוון וסרביה, בשל העדר מנגנוני שקיפות ופיקוח מספקים, על משרד הביטחון ותקציבו" (שימו לב ליד אלו מדינות אנחנו מוצבים).
דוח על השקיפות ב-82 מדינות
הדוח בדק את הסיכון לשחיתות במגזר הביטחון בקרב 82 מדינות, תוך התמקדות במערכת החקיקה והפיקוח הפרלמנטרי, ככלי אפקטיבי למניעת שחיתות. בואו נתבונן קצת אלו מהארצות מועדת לשחיתות ואלו לא. הארצות בעלות הסיכוי הנמוך ביותר לשחיתות במגזר הביטחוני הן: ארה"ב, אוסטרליה, נורבגיה, בריטניה וגרמניה. הארצות בעלות הסיכוי הקריטי לשחיתות במגזר הביטחוני: אירן, סוריה וערב הסעודית. 17 מדינות דורגו בסיכוי גבוה לשחיתות ובהן ישראל.
הדוח בדק את האפקטיביות של הפרלמנט בכל מדינה מבין 82 המדינות שנבדקו, לפי הפרמטרים הבאים:
- רמת הפיקוח על תקציב הביטחון
- רמת הפיקוח על התקציבים הסודיים
- הפיקוח על רכישות ביטחוניות
לפי הדוח, שני-שלישים מהפרלמנטים חסרים מנגנוני פיקוח יעילים על משרד הביטחון וכוחות הביטחון.
נקיון כפיים, אחריות ובקרה - לא בבית ספרנו
לא קשה להבין שהמדינות בהן עולה הסיכוי לשחיתות בכספים במגזר הביטחוני לא מצטיינות ביתר דמוקרטיה, ועל-אף שישראל מתיימרת להיות דמוקרטיה (היחידה במזרח התיכון וכו'), יש לנו סיכויים גבוהים לשחיתות (במגזר הביטחוני) בסך של 20 מיליארד דולר בשנה - לפי תחזית ארגון השקיפות.
הדוח של הארגון רק הסב את תשומת לבנו לדברים שאנו חשים בהם מזמן. אזרחי ישראל יודעים כבר, כי קיים הסיכוי לשחיתות בתחומים רבים של השלטון והשלטון המקומי, בשל השילובים השונים בישראל של הון ושלטון ומעמדו החזק של המגזר הביטחוני - בעל הגישה לכסף גדול והרגלי הבזבוז שלו. ארגון השקיפות לא עוסק בנבואות או בתורת העתידנות וחיזוי העתיד, אלא בניתוח אפשרויות וסיכויים מול נתונים.
המסקנות של ארגון השקיפות מדכדכות אותנו כאזרחי ישראל שאינם יודעים דבר, מזה שנים רבות, בנושא הכספים המוזרמים לדוגמה, ממשרד האוצר ל"שטחים", להקמת התנחלויות, העברת כספים לחרדים וישיבות ועוד נושאים שמעולם לא ידענו פרטים עליהם, כמו שאנחנו לא יודעים בדיוק לאן ואיך מתחלק לו תקציב הביטחון. אינספור נושאים מעולם לא היו שקופים עבור האזרח משלם המיסים. זה, שצרורו הנקוב, נעשה נקוב יותר מיום ליום.
שלטון המעוניין באזרחים שבעי רצון על-אף שהם משלמים מיסים על כל דבר חוץ מאוויר לנשימה - חייב להגיע עם האזרחים ליחסי אמון כאלה, שהאזרח יהיה שותף לא רק להעברת הכספים מכיסו לכיס השלטון אלא יקבל מידע מה בדיוק נעשה עם הכסף שלו ולאן בדיוק הוא הולך.
ומעניין מתי, באיזו שנה או עידן, מדינת ישראל תתחיל לקבל "ציונים טובים" בדוחות ומדדים של ארגונים בינלאומיים על יחסי שלטון-אזרח, רמת חיים, איכות חיים, איכות סביבה, חינוך, תחבורה וכל השאר. לא מספיק להיות יותר טובים מסוריה, אירן, רוסיה וסעודיה. בתחום יחסי אזרח-שלטון כדאי שנשאף לרף של ארה"ב, בריטניה, גרמניה, אוסטרליה ונורבגיה.