הַפִּתּוּי בְּרִיאָה יְצִירָה וַעֲשִׂיָּה יַחַד הַבּוֹרֵא הַיּוֹצֵר וְהָעוֹשֶׂה אֶחַד בְּטֶרֶם נוֹצְרוּ דַּעַת אֹמֶץ וָפַחַד בָּרָא אָדָם וְלֹא הִשְׁאִירוֹ לְבַד וְהָאֵל שַׂם בֵּין הַשְנַיִם נָחָשׁ שֶׁיִּפְנֶה אֶל חַוָּה וְלָהּ יִלְחַשׁ וּכְשֶׁזֶה מָצָא הַזְמַן וְהָעִתּוּי הוּא הֵחֵל מִיָּד בַּפִּתּוּי הַנָחָשׁ פָּקַח עֵנָיִים לַשְׁנַיִם כְּשֶׁהֵם בְּיַחַד וְעֵרוּמִים עֲדַיִן יַדְעוּ אָז הָעוֹלָם נִבְרַא לָרַבִּים וּבְיָדְעַם זֶה אֶת זוֹ מִתְרַבִּים אַף כִי הָהִוֵדְעוּת אֵינָה פֶּשַׁע וְחַיִּים וְמַוֶת הֶם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע זֶה אֵל עֲנָשׁוֹ לִזְחוֹל עַל גְּחוֹנוֹ וְזֶה בְּזֵיעַת אַפּוֹ יַשִּׂיג מְזוֹנוֹ וְהַתָּמֵהַ שואל רַק הָתִשְעַ"ד וּבוֹרֵא הָעוֹלָם הוּא אֵל אֶחַד יֵעָנֶה בִּשְאֶלָה מָה צָפַן הַנּוֹלַד שֶׁנּוֹלַד מִטִּפָּה סְרוּחָה לֹא לְבַד נוֹצַר וְהָיָה לְגּוּף וּנְשָׁמָה יַחַד וְכִּי הַגּוּף בְּלִי נְשָׁמָה לֹא שָׂרַד אַל יִתְמָהּ אָדָם מָה רֵאׁשִׁית יָשׁוּב יִלְמַד הֵחֵל מִ"בְּרֵאשִׁית" ראשית העולם והאנושות לא בכדי נקרא הספר כולו בראשית, כי הוא נותן לאדם דרך לחשוב על ראשית היקום וראשית הקיום. הפרשה אומרת לנו לא לחפש את תולדות היקום כולו, כי הכל היה תוהו ובוהו , במצב שאין אפשרות לתהות להכירו ולבהות בו כי הוא לא נראה ולא ידוע . על כן מתחיל הספר במלים אלו: בראשית ברא אלהים את השמים והארץ... זה מהוה את כל מה שאנחנו בני האדם רואים ויכולים לחוש ולנתח, כל היתר נעלם מעיני האדם וגם מתודעתו. כאשר כל הבריאה מתוארת בשש מלים. הבריאנ והיצירה והעשיה מפורטים ברמת הבנתו של האדם ותודעתו, שאיננה מגיעה לדעת את האין סוף ומה קדם למה. ומה חשוב לדעת, נקבע כי מכאן מתחיל עם ישראל למנות את השנים, החל מראשית הבריאה ולמעשה מראשית העשייה מהיום הראשון ואילך. מאז לפי מניננו עברו חמשת אלפים שבע מאות ושבעים וארבע שנים . וכל הזמן שקדם לבריאה לא בא במנין כי אין לו מנין, כי אין לו ראשית ואין לו אחרית. היסודות של הבריאה מצויות באָדָם שמן האדמה נוצר. אדם בלשון זכר ואדמה בלשון נקבה לרמוז על קיום הזכר והנקבה , שֶׁנתַּן להם שם אדם וחוה . לו רק נוֹתַר האדם אחרי שנברא לבדו, לא היה ריבוי לאדם אלא אם מתחבר הוא לנקבה, ולהפך. תחילה נולדו להם מהתועדות אדם עם חוה שני בנים קין שנשמע כ"קנין" רכוש והבל כמרמז לבעל הקנין שאינו אלא הבל הבלים הכל הבל (קהלת פרק א/ב) ועל כן אדם וחוה ילדו את שת שמסמל את התשתית של האנושות ושת ילד את אנוש המסמל את האנושות . על-אף האמור , אין לראות בתורה ספר תולדות האדם והאדמה , אלא ספר האמונה וכך צריך להתיחס אליו.
דברי רש"י על בראשית ומשמעותם לה' הארץ ומלואה (תהלים כד/א) רש"י מצטט דברי רבי יצחק אחד מחכמי ישראל שמביא מדרש על בראשית ואומר: לא היה צריך (הכתוב) להתחיל את התורה אלא "מהחדש חזה לכם ראש חדשים ראשון לכם לחדשי השנה (שמות יב/ג) (הוא ראש חדש ניסן שבו יצאו בני ישראל ממצרים, והיו לעם).שהוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל מפי משה בשבת יציאת מצרים ומה טעם - מה הסבה פתח ב-בראשית? משום "כח מעשיו נגיע לעמו לתת להם נחלת גויים" (תהלים קיא/ו) שאם יאמרו אמות העולם לישראל : לסטים (שודדים) אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים (שבעת עמי כנען) הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא , הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו , ברצותו נתנה להם וברצותו נטלה (לקח אותה) מהם ונתנה לנו. אולם דברים אלה אינם אלא דרש ואין להאחז בהם כקושאן על הקנין על הארץ לישראל. הפרשה מלמדת ומרמזת לנו כי הארץ נבראה על-ידי אלהים והיא קנינו ולא קנינו של אף גוי, לא של הכנעני או החוי או היבוסי וכו' היא קנינו של מי שיושב בארץ ובונה את ביתו בה, מרגע שמפקירים את הארץ , אין לשוב ולהאחז באמור בדרש של רבי מאיר. לנטוש את הארץ ולטעון היא שלנו. מצד אחר ניתן לומר כי כל דברי הבריאה והשתלשלות הדורות בפרשות בראשית ונח לא באו אלא כדי להראות לנו את הקשר של עמנו לאברהם אבינו ולאמונה באל אחד שאברהם הביא זאת כבשורה לעולם. ואכן עיקר תולדות עמנו מתחיל מפרשת: לֶךְ לְךָ מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אַרְאֶךָּ (לך לך יב/א) .
בצלמנו כדמותנו נברא האדם 1. ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כִּדְמוּתֵנוּ (א/כו) מה פרוש המלים "בצלמנו כדמותנו" משמעות דברים אלה, איננה בפשוטם . כלום יודעים אנו מה הוא צלמו של הקב"ה ומה היא דמותו? , התשובה היא לא, איננו יודעים, ואין להסיק מכך שהאדם שהאלהים יצר, בצלמו וכדמותו, כי יש לקב"ה ידים , למרות שנאמר ביד חזקה ובזרוע נטויה ... ןמרות כשנאמר בהתגלות הקב"ה אל משה בהר סיני פנים אל פנים אין מדובר על פני אדם. הכל בבחינת דימוי לפי מידת תפיסתו של האדם. דברים אלה באים להמחיש לאדם את המעשים ואת הנעשה סביבו בכוח הדמויים של האדם. אנו מכירים את הפיוט "יגדל אלהים חי" שמרכז ת שלשת עשר העיקרים של האמונה בין היתר : הוא אחד ואין יחיד כיחודו, נעלם וגם אין סוף לאחדותו: אין לו דמות הגוף ואינו גוף לא נערוך אליו קדושתו: קדמון לכל דבר אשר נברא ראשון ואין ראשית לראשיתו: הינו אדון עולם לכל נוצר יורה גדולתו ... (אלה חלק משלוש עשרה העיקרים שגבש הרמב"ם וכפי שהועלו על הכתב על-ידי רבי סעדיה גאון. הרס"ג) כל המתבקש מן האמור בפרשה , זה לְכַוֵּן את האדם לנהוג באחרים כבן אדם שנוצר בצלם אלהים, ואין נפקא מינא מה היא אמונתם, כי כשאין אמונה או אמונת שוא , זה נתון לשינוי בדרך לימוד ודעת וחשיבה מעמיקה. אש למושג וכדמותו של האלהים זו השלמות שאליה אדם שואף להגיע אליה, והתקרבות לנעלם ולנסתר מנגד עיניו של אדם על-ידי דִמּוּי דמותו של הקב"ה , שהיא מסמלת את השלמות. יצירת האדם על-ידי הקב"ה היה בה תקוה כי האדם יטיב ללכת בדרך שהקב"ה התוה לו, דבר שלא קרה עם אדם וחוה וצאצאיו הראשונים. על כן נאמר: וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ןיתעצב אל לבו.(ו/ו)
המנוחה מכל מלאכה שעושה האדם אחד הדברים החשובים שבפרשה הזאת בנוסף לתאור הבריאה והעשיה, היא הברכה שברך ה' את האדם, ואת הברכה שברך את השבת . על כן נאמר: יום הששי וַיְכֻלּוּ השמים והארץ וכל צבאם וַיְכַל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עָשָׂה. וַיִּשְׁבֹּת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. וַיְבָרֶךְ אלהים את יום השביעי וַיְקַדֵּשׁ אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר בָּרָא אלהים לַעֲשׂוֹת. מה הקב"ה הכל יכול ואין גבול לכוחו וליכולתו והיה נח ביום השביעי שבו שבת מכל מלאכתו , על אחת כמה וכמה האדם שהוא בשר ודם ואין לו את הכוחות שיש לאל עליון, חיב לנוח ביום השביעי ולא לעשות כל מלאכה. דבר זה שמופיע בראשית דברי התורה , מוכיח חשיבותו והרי כל הלאומים אמצו כלל זה כחיוני וחשוב לאדם. והוא מהוה חוק מחיב בכל מדינה ומדינה. לכן הדבר הרביעי בעשרת הדברות נאמרL זכור או שמור את ים השבת לקדשו. והנימוק לכן מובא בהמשכו של הפסוק : כי ששת ימים עשה ה' את השמים והארץ וביום השביעי שבת וינפש, ואתה לא תִּשְׁבוֹת וְלֹא תִּנָּפֵשׁ. כי בעבור האדם ברא אלהים את השמים וארץ ואת כל אשר בם, בראם לְרַוְחָתוֹ של האדם. נקבעו ל"ט אֲבוֹת מְלָאכָה, הם סוגי המלאכות האסורות בשבת לפי ההלכה. הבערת אש היא אחד המלאכות האסורות, לכן היא לא נזכרת בשמה בַּדִּבֵּר הרביעי, כי דינה כדין כל מלאכה אחרת, שאסור לעשותה בשבת. מן הראוי שהאדם מישראל שאיננו מקים את דבר השם בשבת ועובד, לגית כי הוא חוטא בחטא חמור מהאדם שמבעיר אש שלא בזדון ובמתכון. רצוי כל מי שאיננו נותן לעצמו מנוחה בשבת לשנן זאת.
אִם אֶשְמְרָה שַׁבָּת תִּשָּמֵר בְּרִאוּתִי כִּי זֹאת גַּם אוֹת וְעֶדוּת לְזֶהוּתִי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת הִיא תִּשְמְרֶנִי כִּי הִיא הַבְּרִית שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ וּבֵינִי כי עולם ויצוריו בששה בראם וּבַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וְיִנָּפַש וְכֹל צְבָאָם נַעֲמִיד לַשַּׁוְא פָּנִים כְּלָא חָשִׁים וְלַשַּׁוְא בְּכוֹחֶנוּ הַדַּל מִתְגּוֹשְׁשִׁים אַף אִם ֶּכֶסף וּמָמוּן צוּבְרִים אָבַל מֵעֲרָכֵינוּ מִתְרוֹשְׁשׁים .