מדינה שלימה מבכה זה שבוע וחצי את הסתלקותו של אריק איינשטיין. טוב, לא ממש כל המדינה. מיגזרי המיעוטים הדירו עצמם מן האֵבֶל הלאומי, שצמח מלמטה, ללא שום יד מכוונת. המיגזר החרדי, למשל, התעלם מפטירתו של האיש, אף שהותיר אחריו שתי בנות חרדיות ו-24 נכדים ונינים המתחנכים על ברכי החינוך האולטרא חרדי.
קהילות העולים החדשים זוכרות איינשטיין אחר, אלברט שמו. והמיגזר הערבי כבר מזמן מדיר עצמו מישראליותו כדי לשקוע בזרועות הניוון האיסלאמיסטי והמשטמה הפלשינאצית.
אבל הרושם הכללי היה שהאבל רובץ על המדינה כולה. על כולם, מי פחות ומי יותר. פסטיבל של אבל. מדינה שלימה עצרה את מהלך החיים התקין, על-מנת לחלוק כבוד למנוח ולהתאבל על הסתלקותו הפתאומית. וגם מי שלא התחבר לפסטיבל, לא נמלט ממנו. העיתונים הקדישו עשרות כותרות ענק ועמודי הספד לבריטון של המדינה, תחנות הרדיו שידרו לופ בלתי נגמר של שיריו, הטלוויזיות לא חדלו מלהשיח על האיש שאיננו עוד, והרשתות החברתיות חפרו בלי סוף בסוגיית אובדן 'הישראליות האותנטית'.
ממש קִנִים וָהֶגֶה וָהִי, כמאמר הנביא יחזקאל. כמעט אֵבל לאומי, אֲבל ספונטני, על הסתלקותו של האדמו"ר החילוני האחרון, או המרן של הדת האזרחית. ודאי שהתגובה ההמונית הזו, שכמותה לא הייתה מאז רצח רבין (ואכן, היו גם כמה אווילים שהישוו משום מה את מותו של אינשטיין לרצח רבין), ראויה לדיון סוציולוגי מעמיק, ועוד חזון למועד.
אך גם מבלי להיכנס למחקר סוציולוגי, ניתן להניח, שההמונים שהתאבלו על פטירת אריק איינשטיין, לא על מותו התאבלו, אלא על עצמם. על התרבות הנוכחית הריקנית, החומרנית, הצעקנית, האינדיבידואליסטית, שלעומתה נראית העגלה התרבותית של איינשטיין גדושה עד להתפקע בנכסים לאומיים וציבוריים נעלים וערכיים. מותו של האיש שחשב לשנות את העולם, אך ניהל את חייו בצניעות ובצינעה, ללא ראוותנות ונהנתנות וצעקנות האופייניים לסלב'ס של השנים האחרונות, ונמנע במפגיע מלהצטרף לעצומות פוליטיות של 'אנשי רוח' ועסקני שמאל למיניהם, סימן בעיני ישראלים רבים את סיומה של תקופת התום.
שומר הגחלת איינשטיין נתפס, ובצדק, כשומר הגחלת של 'ארץ ישראל הישנה והטובה'. כך נקראו ארבעה אלבומים שהוציא ובהם לקט משירי ארץ ישראל של הימים ההם. כבר בחייו קונן איינשטיין על אובדן הארץ הטובה והישנה, ובין היתר שר על "אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן/ שברת לי את הלב לחתיכות קטנות/ היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו/ אני כל כך עצוב, בא לי לבכות".
אז זהו, שכאן טעית, אריק המנוח, בגדול. מעולם לא היה כל כך טוב לעם ישראל, על-פי כל פרמטר שתבחר. הביטוי אתחלתא דגאולה, שאינו חביב על יהודים גלותיים משמאל ומימין, מבטא היטב את הנס שמתחולל כאן. מעולם לא חיו בארץ ישראל יהודים כה רבים בו-זמנית – 6 מיליון (על-פי השנתון הסטטיסטי לסוף 2012), המהווים 43% מיהודי העולם. יהודי הארץ, בניגוד לכל קהילה יהודית בחו"ל, אינם יודעים מהי אנטישמיות בוטה ואלימה (עם הערבים נסתדר עוד לפני שיסתדרו השיעים עם הסונים). הישראלים ישנים טוב בלילה, מבלי לחשוש מאימת פוגרומים ואינקוויזיציות ופרעות ופשיטות למטרות טבח של רוצחים קוזאקים, או תליינים טאטארים, או נוסעי צלב קטלניים.
נכון. לא הכל מושלם. יש מקום לקיטורים. יש עדיין בישראל עניים מרודים מול קפיטליזם חזירי. יש אי שיוויון בחלוקת ההכנסות. לא כל העובדים מצליחים לגמור את החודש, ולא כל הקשישים יכולים להרשות לעצמם לרכוש תרופות. מחירי הדיור מאמירים, ושיעורי האבטלה מדאיגים. העבריינות גואה, ובחוצות משתוללת אלימות מילולית ופיסית, שמגיעה לעיתים לידי שפיכות דמים ממש, ועוד.
מייקרוסופט ומוטורולה אבל חובה גם לראות את החצי (חצי? הרבה יותר!) של הכוס המלאה, ולהשתאות מול החוצפה הישראלית שאין לה אח ורע בעולם כולו, והצליחה ליצור כאן תוך עשורים בודדים, ממש יש מאין, מדינה שעל-פי כל הפרמטרים נמנית עם המתקדמות והמובילות בעולם. למה לראות רק את השלילה? שכחנו שישראל היא המדינה קולטת העליה הגדולה בעולם, יחסית לגודלה? וששיעור הילודה במדינה הוא הגבוה ביותר בעולם המערבי? זו דרכה של מדינה שהולכת פייפן?
ישראל היא המדינה ה-100 בגודלה, וחיה בה אלפית מתושבי העולם. אבל רשימת הישגיה מדהימה על-פי כל קנה מידה, וגם אם נרצה לא נוכל למנותם, מחמת קוצר היריעה. למשל: ישראל מובילה בעולם מבחינת מספר המדענים והמהנדסים היחסי בכוח העבודה שלה. הטכנולוגיה הישראלית מובילה בעולם (לדוגמה: מערכת שיגור תמונות וידאו מן החלל לכדור הארץ פותחה בארץ, וכך גם מערכות חשובות כמו WINDOWS XP ו-DISK-ON-KEY, המסנג'ר הראשון ועוד), והיא ששיכנעה את מייקרוסופט להפעיל את מרכז הפיתוח היחיד שלה שאינו בארה"ב דווקא בישראל, ואת חברת מוטורולה להפעיל כאן את מרכז הפיתוח הגדול ביותר שלה.
ואין לשכוח ש-9 מדענים ישראלים זכו בנובל, מול אפס פרסי נובל לכל מדינות ערב גם יחד.
לווינים לחלל גם בתחום החקלאות הגיעה ישראל להישגים עוצרי נשימה: שיטות הדברת המדבר והפעלת מערכות הידרולוגיות מדהימות להשקייה יעילה ולהתפלת מי ים לצריכה ביתית וחקלאית, מיוצאות לכל העולם, כולל לארה"ב. ובתחום הפיתוח החקלאי: לא רק להיט עולמי כמו עגבניות שרי הומצא כאן, אלא גם מאות זנים חדשים, בעלי חיי מדף ארוכים; ופיתוחים חקלאיים שמותירים את העולם הרחק מאחור: הדקל הישראלי מניב 182 ק"ג תמרים לשנה מול ממוצע עולמי של 17 ק"ג; והשיא העולמי לגידולי כותנה הושג בארץ: 245 ק"ג מול 70 ק"ג בממוצע, וכך גם תנובות החלב ואיכותו, שוברים שיאים עולמיים.
הכלכלה הישראלית גם היא עושה פלאים. כלכלת ישראל גדולה משל כל שכנותיה גם יחד. ראשי ה-
OECD משבחים בחום את הכלכלה הישראלית, ורואים בעיניים כלות כיצד השקל מתגבר על הדולר והיורו והופך לאחד המטבעות החזקים בעולם (מישהו היום מוכן לשלם 4 שקל לדולר?) שיעורי הצמיחה כאן, 4-5%, הם מהגבוהים במערב, ומהווים מושא לקנאה למרבית מדינות העולם. שיעור התל"ג הוא 32,000 דולר לנפש (מקום 23 בעולם), ללא חוב חיצוני, ללא אינפלציה, עם הר ענק של מט"ח, ועם תקציב מדינה וחוב לאומי סבירים. בסולם מדד הפיתוח האנושי תופסת ישראל את המקום ה-16 בעולם. מיטב המומחים מאוחדים בדעה, שכל האינדיקטורים המקרו-כלכליים המרכזיים, יציבים וטובים, ומעניקים איתנות לכלכלה הלאומית.
מה עוד? ישראל ניצבת במקום השני בעולם מבחינת מספר הספרים החדשים לנפש המופיעים בה, ובמקום הראשון מבחינת תפוקת העבודות המדעיות לנפש וגם מבחינת מחזיקי המחשבים האישיים. ישראל נמנית עם 8 המדינות בעולם השולחות לווינים לחלל. בישראל מצויים מחזיקי פטנט רשום יותר מאשר בכל מדינה אחרת בעולם (יחסית לתושבים). כל הנתונים הללו לא מתחילים להידמות למצבנו העגום לפני 60 ו-50 שנה.
כך שהמצב, גוטה, הפוך. בדיוק הפוך. לא פייפן אלא צמיחת גאולתנו לנגד עינינו.