השאלה הנשאלת היא למה הדמוקרטיה הישראלית מתפרשת באופן שמעניק למעשה את גורל העם היהודי במולדת לידי חלק של עם אחר שבתוכו? קל וחומר כאשר מרבית העם הזה עוינים בלשון המעטה.
חלק מהתשובה היא אימוץ 'דמות המראה' (MIRROR IMAGE) של התנהגות המיעוטים היהודיים בארצות הרווחה הדמוקרטיות. שם היהודים מזדהים עם ישראל יותר מהממוצע בארצותיהם אבל נאמנותם היא ללא ספק לשם - לארצות שבהן הם גרים. אין ספק שהפטריוטיזם שלהם יגרום לכך שהם יתנהגו ללא סטייה לחיזוק ארצם ו 'ישכחו ירושלים..' במידה שהאינטרס המקומי מתנגש עם מדינת ישראל. הוכחות לכך רבות וכוללות בראש הרשימה את אי רצונם לעלות ארצה, לבקר בישראל בהמוניהם בזמן שלום (שלא לדבר בזמן טרור), נשואי התערובת המלווים את מגמת ההתבוללות המסיבית...
רבים כאן מתייחסים לערביי ישראל כאילו שהם דומים למיעוטים היהודיים בתפוצות; שלמעשה הם יצביעו למען קיומה והמשכיותה של מדינת ישראל שהיא היום המדינה של העם היהודי. דברי ח"כים ערביים בכנסת, לאחיהם בארץ וארצות ערב, קיומם ושגשוגם של ארגונים אנטי ישראליים בין ערביי ישראל, תמיכה כמעט טוטלית לחלוקת ישראל וכדומה אינם נרשמים כהוכחה שההשוואה אינה נכונה - שערביי ישראל כלפי ישראל אינם כמו יהודי התפוצות כלפי ארצותיהם.
נבון יהיה להכיר בשאיפות ערביי ישראל לגור 'במדינה של תושביה' שבה הם יהיו הרוב מחרתיים ולקבל זאת כדבר נורמלי ולגיטימי. גם נבון הוא לחסום את דרכם כדי לשמור על המדינה היחידה של העם היהודי.
__________________
פרופסור ג'רלד פרמן - אופקים