במסגרת עבודתי המקצועית, חוויתי בדיקת נכס בתור מומחה מטעם בית המשפט, כשמומחי הצדדים הצטרפו והתלוו לבדיקתי, וחוויתי גם בדיקת נכס כמומחה צד לדיון, הבא להצדיק ולהבהיר את חוות הדעת, בעת בדיקת הנכס על-ידי מומחה מטעם בית משפט.
בשתי האפשרויות - ליווי המומחה אינו רק מיותר, אלא גם מפריע.
ראשית יובהר, כי בדיקת נכס היא משימה מורכבת וקשה, לאו-דווקא מהסיבה המקצועית: על כל צעד ושעל, הנוכחים מעירים הערות ומעלים נושאים לדיון שאין מקומם במסגרת המצומצמת של הבדיקה, מתווכחים ולעיתים גם מגיעים לעימותים קולניים ויוצרים אווירה מתוחה ולא נוחה לבדיקת הנכס.
כמומחה מטעם בית משפט, אינני זקוק כלל למומחה נלווה. איני זקוק לניפוח האגו, אלא לקיום הבדיקה ולסיומה בזמן סביר. איני זקוק להסברים, איני מעוניין לענות על שאלות במהלך הבדיקה ואיני מעוניין להשתתף בסימפוזיונים המתנהלים במהלך הבדיקה כאשר האירוע הוא רב משתתפים עם יעדים מנוגדים זה לזה.
יש מומחים שנהנים מהמעמד, בו הם מככבים כמומחים מטעם בית משפט כשלצידיהם "מומחי משנה" - הם מומחי הצדדים. איני נמנה על מומחים אלו.
המומחה אמור לצבור יוקרה וכבוד על-ידי מתן חוות דעת ברמה גבוהה, מקצועיות וחכמות, ולא על-ידי שובל של חנפנים מזה ומזה.
השמירה הקפדנית על כבודו של המומחה - אף היא זרה לרוחי, וכאן אני עובר למצב בו אני מומחה צד לדיון אשר לאור הזמנת מומחי שני הצדדים ולמען יצירת איזון - אני נאלץ להשתתף בבדיקה של מומחה בית משפט.
בתפקיד זה, כל מה שעליי לעשות זה ליצור איזון, "להפגין נוכחות", "להצדיק את נוכחותי",
איזון שהיה נוצר גם במצב בו לא היו נוכחים מומחי שני הצדדים, אלא רק מומחה בית המשפט.
בדרך-כלל מומחי שני הצדדים צוחקים בקול רם נוכח "בדיחות קרש" של מומחה בית המשפט, מחניפים לאגו שלו כשהוא מספר חוויות, ותורמים לבזבוז זמן יקר.
איני משתתף בחגיגה זו, להפך: אני מנסה לבטלה ולחזור לתלם של בדיקת הנכס. איני נוהג כך מסיבת התנשאות, אלא מסיבת יעילות, חסכון בזמן, והתמקדות בנושא אשר לשמו הוזמנה העבודה.
[... אז אומרים שאין לי חוש הומור. (חוש ההומור שלי בא לכדי ביטוי ומיצוי בהשתתפותי הפעילה בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת ב"תחרות כזבים" של "במחנה" - ביטאון חיילי ישראל).
... אז אומרים שאני לא "איש רעים להתרועע" (דבר שהוא נכון, כאשר לא אני בוחר עם מי)...].
במישור המקצועי, הדיונים על קיומו של ליקוי בפורום צעקני רב משתתפים אינם לרוחי. הדיונים הללו במצב בו מומחה בית המשפט הוא "המנחה", בתוקף המעמד הבכיר הניתן לו על-ידי בית המשפט - הופך את הדיונים לבלתי מקצועיים, לבלתי מאוזנים, לבלתי מעמיקים ולבלתי ממצים.
ראוי יותר ללבן כל נושא לא ברור - בכתב, לאחר הבדיקה, תוך המצאת סימוכין מתאימים, הפנייה לחקיקת המשנה או לחומר אחר וניסוח כל זאת ביישוב דעת, מאשר להתחרות עם אחרים בדבקות פיזית למומחה בעת בדיקתו וברמת הקול ושטף הדיבור הנהפך למעין שטיפת מוח, במיוחד כאשר מומחה בית המשפט חסר תבונה ו"ניתן לשינויים" בעמדותיו המקצועיות נוכח טיעונים דמגוגיים ורוב להג.
לא נורא אם פרט כלשהו מתוך חוות הדעת של הצדדים לדיון אינו נהיר למומחה בית המשפט במעמד הבדיקה: תהיה הזדמנות להבהיר אותו אחר-כך.
מורה נבוכים:
הדרך הנאותה היא, שמומחה בית המשפט יבדוק את הנכס כשאין לצדו נוכחות נוספת של מומחים מטעם הצדדים לדיון. הנכון הוא כי כשהמומחה נתקל בפרט בלתי ברור בעת בדיקתו - יעלה שאלה בכתב אשר תופנה אל באי הכוח של הצדדים, בניסיון לקבל הבהרות והסברים.
המומחה יצבור מוניטין מקצועי - בדרך של גילוי מומחיותו בחוות דעת בעלות רמה גבוהה, במאמרים מקצועיים פרי עטו ובעבודה בשדה ההנדסה האזרחית [או תחומי התמחות אחרים בהם הוא עוסק], ורק כך.