א. הכביש אשם הכביש אשם, הגשם אשם, הבוץ אשם, ותושבי השרון נותרו עם הפקקים בצומת דרור (על הכבישים 4 ו-553, ליד אבן-יהודה), כי בטלני נתיבי ישראל (מע"ץ לשעבר) אינם מסוגלים לפקח כהלכה על בניית מחלף, שהקמתו עלתה רק 320 מיליוני שקל.
את מחלף דרור היו אמורים לפתוח - אחר דחיות רבות - באחד-עשר בדצמבר. השר ישראל כץ, שר התחבורה ועוד כל מיני דברים, בא, הצטלם עם ראשי מועצות באזור, וחנך את המחלף. צילומים ורוח, ומחלף - אין.
קראתי בעיתון מקומי עשרות מלים על גבי עשרות מלים של הסברים יצירתיים, שהאשימו את כל העולם ואת אשתו, ורק גורם אחד נפקד מהרשימה: חוסר כישרונם של אנשי נתיבי ישראל, שמשום-מה נראים להדיוטות כמוני כאחראים לחרפה.
מתי יפתחו את הצומת לתנועה?
מניתוח התירוצים המגוחכים של האחראים נראה, כי הם יחכו עד אחרי הגשמים והסופות. ואז יבואו החום הגדול, היתושים, האבטיחים, הנסיעות לחו"ל והחופשות. ושוב הכביש המסכן לא יוכל לעמוד בעומס, ואולי יקרוס. כלומר, מי יודע האם ייפתח המחלף האומלל אי-פעם. המועד שהודיעו הרשויות - חודש מארס - נראה לי מסוכן בגלל הרבה סיבות, שהביאו כבר לקריסת המחלף כעת. ולא נשכח את העדליאדע, שיכולה לפגוע בתקינות הכביש, הבוץ ומה-לא.
מה דעתכם על התירוצים הללו, שהתנדבתי לחבר להודעה הבאה של נתיבי ישראל - הכלב אכל את המחלף; לא מצאנו את הג'ינג'י, שיודע מה לעשות; המהנדס, שמבין מה לא קרה, יצא להשתלמות, ובדיוק נגמרה לו הסוללה בנייד.
דרך אגב, יש לי כמה מילונים טובים ועבים, ואני מוכן להשאילם חינם (!!) לנתיבי ישראל, כדי שיוכלו להגות תירוצים עוד יותר מקוריים לאי-פתיחה עתידית של המחלף. זה יעזור להם מאוד בדיוני ועדת הביקורת של הכנסת ובוועדת בדיקה, שזימן שר התחבורה לעניין הקריסה.
ב. זיופים בבחירות בבית-שמש יהיו שוב בחירות לעירייה, וכל הצדקנים סופקים כפיים ומצקצקים.
כשבמפלגת העבודה זייפו כמעט כל מפקד חברים וכל בחירות פנימיות בריש גלי בהרבה השנים האחרונות, לא נקט אף אחד שום פעולה.
למה?!
כי בישראל הרבה יותר פופולרי להיטפל לחרדים. באמריקנית זה נקרא, "צדק של קנגורו".
ג. סיפורו של רחוב פתאום נודע לי מבעד לפייסבוק, שבוואדי סאליב בחיפה יש רחוב על שמו של דוד בן-הרוש, מנהיג ה"מרד" המפורסם בשנת 1959, שמפא"י, עיריית חיפה, ההסתדרות, המשטרה, הפרקליטות ובתי-המשפט עשו ככל יכולתם כדי לנקום בו על שהעז להציג את הממסד המושחת של חיפה ה"אדומה" במערומיו.
הממסד החיפני האשים את ארגון ליכוד עולי צפון אפריקה (שהתחרה שומו-שמיים בארגון, שהקימה מפא"י) בליבוי המהומות בשכונת העוני. אלא שאלה הוחמרו עקב התנהגות אלימה של השוטרים. שום דבר לא חדש בארצנו.
המשטרה והפרקליטות נרתמו לעגלה (ככה זה ב"מערב הפרוע" ובחיפה האדומה), ובעקבות ההאשמות נעצרו בן-הרוש ושניים מחבריו. השניים שוחררו לאחר שהוכח בידוי ראיות נגדם. בן-הרוש עבר סאגה משפטית ארוכה (סניגורו היה עו"ד אריה מרינסקי), שבמהלכה כמעט שנבחר לכנסת הרביעית. בתום ערעור נשלח בן-הרוש לעשרה חודשי מאסר, אך ישב בכלא רק חלק מהתקופה (לאחר שקיבל חנינה מהנשיא יצחק בן-צבי).
המדינה לא הסכימה מעולם לבדוק את עיוות הדין - גם כשעלה הליכוד לשלטון. ככה מתנהל שלטון החוק, שמתחרז, אמרו לי היטב עם כמה מלים.
ב"מרד" בוואדי סאליב יצא השד העדתי מהבקבוק, ולא הסכים לשוב אליו, ובצדק.
אף אחד לא הצליח לחזור על התקדים של בן-הרוש - להוציא המונים לרחובות, ולגרום לוועדת חקירה ממשלתית (ועדת עציוני) לדון בקובלנות הציבור.
בן-הרוש נפטר לפני חמש-עשרה שנה, והופתעתי לראות, שזכרו של אויב המשטר המפא"יי, שחשף את ערוות המערכת ואת קלונה בראש חוצות, הונצח ברחוב, ודווקא בחיפה.
ד. איך מציינים? בקיץ הקרוב תציין אירופה מאה שנה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה - "המלחמה הגדולה" - ששינתה את פניה, ועיצבה את העולם. ארבע שנים לחמה אירופה, והמלחמה גלשה גם למזרח התיכון. יש אומרים, שהייתה הזרע למלחמת העולם השנייה.
בריטניה וצרפת רוצות לציין את הניצחון הגדול על גרמניה, שעלה להן ולבעלות-הברית (כולל ארצות-הברית, שנכנסה למלחמה רק בדצמבר 1917) בדם רב. הן חוששות, שהדבר ירגיז את הגרמנים, שכעת הנם ידידיהם ובעלי-בריתם. אחרים חוששים, שאירועים לציון המלחמה יהפכו למפגן מיליטריסטי, ומציעים להתרכז בשלום ובסבל החיילים.
כמעט שלא נותר איש מהמנהיגים, מהלוחמים ומהאירופאים שחוו אותה. שרידיה מצלקים את הנוף באירופה - בתי-עלמין צבאיים, מצבות, קירות זיכרון ואתרי קרבות.
ממשלת בריטניה מארגנת ארבע שנות אירועי זיכרון למלחמה. פרנסואה אולאנד, נשיא צרפת, הזמין את ראשי 72 המדינות, שלחמו במלחמת העולם הראשונה, להיות לצדו במצעד צבאי בפאריס בחודש יולי. צרפת, שאיבדה יותר ממיליון חיילים במערכה, תחנוך עוד אנדרטה לזכר הקרבות על הנהר מארן, שהפכו למלחמת חפרות מייגעת, שנמשכה כמה שנים. בלגיה, בריטניה וגרמניה עומדות לחנוך תערוכות, שיציגו את המלחמה ואת תוצאותיה. ועל כך יש ויכוח בין פציפיסטים לבין מי שרוצים להדגיש את הקו הלאומי.
לפני חמישים שנה השתתפו חיילים משוחררים רבים באירועים לציון יובל למלחמה. כעת, סבורים אחדים, יוכלו התערוכות להציג את המלחמה באופן יותר אוביקטיווי.
המוזאון הבריטי יציג לרגל מאה שנה למלחמה תערוכה, שתדגיש את תולדות המלחמה ואת כל היבטיה. במקומות אחרים בבריטניה מתכוונים להקים אנדרטות נוספות ללוחמים ולנופלים, ויש מי שמתמרמרים על ההוצאה המיותרת.
ה. משותקת כלום לא איתרע לנו מכך, שוועדת חוץ וביטחון של הכנסת משותקת - כלומר, אינה מפטפטת את עצמה לדעת.
"החשובה בוועדות בית המחוקקים הישראלי", קרא לה הכתב הוותיק גדעון אלון, וטעה כמובן. הוועדה מאז ומעולם הייתה חותמת גומי, שנועדה לטקסים של ביקורת כביכול על מערכת הביטחון, שתוכל להתנהל אחר כך כרצונה, כמעט ללא כל בקרה. והוועדה עמדה בציפיות - לא רק ערב מלחמת יום הכיפורים (כפי שהעידו דוד הכהן ו
חיים צדוק בוועדת אגרנט), אלא בכל נושא ובכל עניין.
כדי להצדיק את מעמדה, משמשת הוועדה בית-קברות יעיל ביותר להצעות, שאינן נעימות למערכת הביטחון - כיוון שהתמלאה בגנרלים בדימוס. כלומר - החתולים הזקנים שומרים, שהשמנת לא תילקח מהחתולים הצעירים (ובין השאר - דואגים להנציח את גמלאות העתק של הגנרלים, ולסכל כל פגיעה בהן ובתנאי השירות המופלגים של אנשי הקבע).