אני דווקא מתחיל לחבב את עמדתו של ליברמן בעניין צרוף ישובים של המגזר הערבי במשולש, למדינה או אוטונומיה פלשתינית באיו"ש כחק מהסדר הבעיה הישראלית ערבית בארץ ישראל.
העיקרון המנחה צריך להיות: א. מי שאינו רוצה להשתלב במדינה יהודית - זו הישות המדינית הקיימת בישראל - אינו צריך להיות בה.
ב. הדדיות היא קו מנחה ביחסים בין ישראל לערבים - כל הערבים. במילים אחרות: טרנספר הוא מהלך ישים לשני הצדדים, ואין זה משנה אם מדובר בטרנספר של טריטוריה עם אוכלוסייה, טריטוריה בלי אוכלוסייה או אוכלוסייה ללא טריטוריה.
ג. נראה לי שברעיון של ליברמן מסתתרים עוד כמה רעיונות-משנה מועילים, כגון:
1. להעביר חלק מהמסתננים מסודן ואריתריאה ליישוב באיו"ש. לאפשר לכל מי שבאמת פליט להשתקם שם, ואת האחרים להחזיר משם לארצותיהם בהקדם, לכשיתאפשר הדבר. עד אז יוכל האו"ם לעזור בתקצוב שהייתם, העסקתם יישובם וכו'. מאחר שפליטים אלה ברובם המכריע מוסלמים, יש מידה של חיוב בכך שייושבו במקום שמידת החיכוך שלהם עימו, בהגדרה, נמוכה מזו שצפויה בישראל. זאת ועוד, לא רק ישראל צריכה לדאוג להם, גם המדינה הפלשתינית שבדרך חייבת במחוות הומניות ואפשר להתחיל בהן כבר עכשיו. אם בסופו של דבר לא יהיה הסכם ישראלי- ערבי, תזקף מחווה הומנית זו לזכותה של ישראל, וגם זו לטובה.
2. נראה שצריך ליישב חלק מהשמאל הישראלי, שמצבו דומה מאוד למצבם של הפלשתינים ויחסו למדינה היהודית דומה מאוד ליחסם, באיו"ש. אם תציע להם המדינה תנאים כלכליים מפליגים ומפתים, סביר מאוד שחלק מהם יסכים להשתתף בטרנספר המשולב הכולל, כחלק מתרומתם להסדר הישראלי-ערבי "בכל מחיר". גם בכך יש כדי להואיל ליישוב מחלוקות מקומיות וצימצום החיכוך בחברה הישראלית. אם יכשל הסכם ישראלי-ערבי, הם יחזרו - אולי בחוסר רצון - לחיות בישראל ממש, ומכאן יוכלו לעקור לאשר ירצו. אם לא יחתם הסדר כזה, ישארו ממילא בישראל, ואז רק ירוויחו כלכלית.
חייבים לחשוב "מחוץ לקופסה" בכל הכיוונים, משום שרבים בישראל מקובעים מחשבתית ודרך החשיבה שלהם היא חד-ממדית וחד-סטרית, כפי שהתברר לאחרונה גם מדבריו של דגן על בקעת הירדן. המצב נזיל, ובמצב כזה צריכים גם החשיבה וגם הטיפול המעשי להיות "נזילים" כמותו או גמישים.
ביצוע מהלך כזה הוא יחסית קל ופשוט לעומת כל פתרון אחר, וכל מה שנותר הוא להכריז עליו, ולבחור נכון את השיטה, את העיתוי ואת מינוני הביצוע.