המעבדה נתחיל במעבדות החומרים המוסמכות, מורשות ורשומות. הן אמורות ללוות כל פרויקט בניה מראשיתו ולהמציא את מסמכי הבדיקה והביקורת הרשמיים לפי התקנים המקובלים, החוק והרגולציה. תעריפי הביקורות ובדיקות המעבדה נקבעות במו"מ בין הלקוח למעבדה על בסיס תעריפי מכון התקנים הישראלי. אבל. ה'אבל' בא לציין שיש גם מציאות מושרשת מעבר לטפסים הסטנדרטים. למעשה המציאות קובעת את הסטנדרטים, כהרגלנו מאז ומתמיד.
הלקוח (יזם או קבלן), אם הוא רציני מקבל הנחה בסדר גודל של 60% ויותר על התעריף. נו, זה רציני?
בנוסף, חוזי הבנייה הנערכים בין הלקוח המכובד (מוסד הממשלתי, עירוני, ציבורי, פרטי וכדומה) מציינים בדרך כלל כי על הקבלן המבצע מוטל לשכור את שירותי המעבדה. בכך הופכת המעבדה לשכירת חרבו של הקבלן. נו, זה רציני?
האדריכל/מהנדס גם על שכר הטרחה המשולם לגופים המתכננים חלה הנחה מקובלת בתוספת הערת אזהרה בטאבו על תשלום שוטף פלוס מילניום. ולכן רמת הביצוע של המתכננים היא מה שנקראת באנגלית בסיסית POOR. סטנדרד&פור.
פעם זומנתי ע"י חברי, מנכ"ל חברה שבנתה תוספת למשרדיה המפוארים והגישה תביעה נגד הקבלן הבונה. המנכ"ל זימן אותי כדי לשמוע עוד חוות דעת מקצועית וניטרלית. שאלתי אותו מה היקף החוזה והוא נקב בסכום של כמה מיליונים. שאלתי אם היו הצעות אחרות בשלב המכרז. כן, אמר חברי, אבל הן היו יקרות ב-50% . שתקתי. עברנו בבניין והמנכ"ל השכיל לציין את כל הכשלים, הטעויות, השגיאות והפגמים הנוראים שנשקפו בבניה. לבסוף הוא שאל אותי, נו, זה שווה?
אמרתי לו, זה שווה בדיוק מה ששילמת. אלא שקיימת עוד בעיה, אחת לפחות. גם המתכננים הם בני אדם שמשתדלים להרוויח ולא להפסיד. זו בעיה רצינית (שהם בני אדם) וההוכחה לכך שהם נמצאים עדין בשוק לא בהכרח מלמדת שמדובר באב-טיפוס חדש שחי מהאוויר. קרוב לוודאי שהתכנון לוקה בחסר (חס וחלילה - לא תכנון לקוי). התכנון לא יורד לפרטים ולא נותן מענה לכל השאלות. הוא קרוב יותר לטיוטה שעברה ביקורת, אבל אינה מכילה את ההיקף הנדרש של חומר. התוצאה באה לידי ביטוי כאשר המפקח והקבלן יושבים על חשבון סופי שמופיע בו פרק מפתיע ומעורר צמרמורת בשם: חריגים, תוספות ושונות. כמה?
לכל אחד מכם יש ניסיון משלו ולכן לא אוסיף מרירות מניסיוני. רק כדי לסבר את האוזן אספר לכם כי בית האופרה המרשים של סידני היה אמור להיחנך בתחילת 1963 בעלות של 7 מיליוני דולר אוסטרלי בלבד. הוא נפתח 10 שנים לאחר מכן, בגרסה פחות שאפתנית, ובעלות של מעל 100 מיליון דולר (עדין אוסטרלי).
המתכנן אמור להעניק פיקוח עליון במסגרת שכר הטרחה שלו, אבל כל מזמין הוגן חוסך ממנו את התלאה הזאת במסגרת הפתגם: הרצחת וגם ירשת?
כמובן שאני יכול לספר לכם על מבנים מפוארים כאלה גם בארצנו הקטנטונת, אבל זו כבר אופרה אחרת. בקיצור, המתכנן הינו היצור העלוב ביותר בשרשרת המזון המדוברת אבל עלותו מרקיעה ומנתרת לשחקים. משהו כמו נתרן בסלט ירקות.
המפקח אצל הגויים מקובל שהמתכנן הינו גם המפקח. כלומר, הוא זה שאחראי מבחינה חוזית למוצר הסופי שלו. ולכן הגויים מכניסים יד לכיס ומשלמים למתכנן גם דמי פיקוח צמוד. למתכנן הגוי יש תעריפי תכנון מקובלים הכוללים סעיפי פיקוח צמוד. לא מדובר בפיקוח עליון אלא דווקא בפיקוח תחתון ויום יומי על הביצוע. המתכנן הוא זה שממנה את המפקח, בא-כוחו ונציגו עלי בניין. למה? כי הוא אחראי והוא רוצה לישון טוב בלילה שבו מרפסות צונחות בבניינים סמוכים.
למה זה לא מקובל בארץ? בגלל שרשרת מזון שונה בתכלית. קחו למשל נותן עבודה כמו עירייה. ראש העיר רוצה להיבחר גם בבחירות הבאות ולכן הוא צורך השפעה. גם ראשי המחלקות שלו הם צרכני השפעה. 'השפעה' בעברית זו מלה זרה ונרדפת למילה 'קונטרול'. לכן ראש העיר טוב מקים לעירייה מחלקת פיקוח. הוא היה מוכן להקים – באותו כסף – מחלקת מהנדסים מדופלמים, אבל הכסף לא מספיק. לכן הוא ממנה את אחיהם הצעירים של התורמים הגדולים שלו למפקחים באגפים השונים, גם בתברואה. זו כמובן רק אחת הסיבות לכך שהכבישים בעירכם שוקעים והריצוף נתלש שנה לאחר שהושלמה הבנייה והסלילה. זו גם אחת הסיבות לכך שהביוב מוצף (כי הצינורות נסדקו והשוחות התפרקו) וסילוני מים ניתזים בגני העיר וברחבות (כי קווי המים הונחו בצמוד לביוב בחפירה אחת כדי לחסוך כסף), לאו-דווקא בממטרות ובמזרקות.
לפי החוק אמור מהנדס בניין לבדוק את האלמנטים הקונסטרוקטיביים בבניין ולאשרם לפני היציקה, בנוסף למילוי עוד כמה מטלות שרבים מהמעורבים בשדה הקרב הזה לא חושבים אותן לנחוצות במיוחד. לכן, בחוזים רבים מצוין שעל הקבלן לספק מהנדס ביצוע מהנדסי כיאות. אבל הקבלן לא מתקצב את המהנדס בעלות הפרויקט. הקבלן משתדל בכל כוחו לקצץ בנטיעות ולעגל בפינות במטרה לזכות במכרז.
היזם מסתמך על הסעיף בחוזה שלו עם הקבלן ה'מכסה' את מהנדס הביצוע (חייב להיות מהנדס רשום בפנקס המהנדסים) ומוותר על פיקוח מצדו (מצד התכנון) ומטעמו כדי לחסוך הון קטן וחד-צדדי. הקבלן, שלא תקצב מהנדס בפרויקט (לרוב אין לא משרד טכני אורגני), שוכר את שירותיו של מהנדס עצמאי המתחייב להגיע אך ורק לפגישות השבועיות באתר כדי להפגין נוכחות מקצועית כלשהי מול נציגי המזמין. עוד סדרת 'כאילו' ו'ישרא-בלוף' נכנסות לפעולה, לא ברור מי מקדים את מי. מהנדס הביצוע נמוג מיד עם תום הפגישה השבועית במשרדי האתר ולא נודע כי בא אל קרבו. מפתיע כמה מהנדסים מושיטים יד ונותנים שם לצורת ניהול שכזו.
מנהל עבודה גם מנהל עבודה, כמו מהנדס הביצוע, חייב להיות מוסמך ורשום בפנקס. קבלנים רבים עוקפים את הגזרה הזאת בכך שהם "ממנים" מנהל עבודה אחד לכמה אתרים. אם בקרתם באתר ולא מצאתם את מנהל העובדה במקום - הוא בדיוק יצא לקנות מסמרי עשר, מסור או פלאפל.
ישנם גם מנהלי עבודה מזויפים. כלומר, לא הם - אבל התעודות שלהם. בדרך כלל מנהל העבודה נזרק ראשון לתא-כלא כשמתרחש אסון באתר. אבל רבים לא יודעים שזה הכלל ומתנהגים כאילו הם עצמם מחוץ לכלל שלא יפגע בהם לעולם גם כשמתרחש אסון.