כמשב רוח מקפיאה פרצה לכנסת האנטישמיות האירופית במלוא רשעותה. נשיא הפרלמנט האירופי עמד לפני הפרלמנט היהודי והאשים את מדינת ישראל בצמאון הפלשתיני וברעב הפלשתיני. ישראל, חזר שולץ על קו ההסתה הפלשתיני, מונעת מים מערביי השומרון. ישראל, חזר שולץ על קו ההסתה החמאסי-נאצי, מטילה מצור על רצועת עזה. עד כמה שונות האשמות אלו מן ההסתה האנטישמית עתיקת היומין של הרעלת בארות, או של השתלטות על הכלכלה, או הפרוטוקולים של זקני ציון, זה כבר דקדוקי עניות. המוזיקה אותה מוזיקה, והמילים רק מעט יותר מעודנות.
אירופה הולכת לחרם על ישראל. בתחילה, על ההתנחלויות. אירופה קובעת מה לגיטימי ומה אינו לגיטימי לסחר עם אירופה. ההוראות האחרונות היוצאות מבריסל מסמנות כל גוף כלכלי ישראלי שיש לו עסקים עם משהו יהודי הקיים ביהודה ושומרון - לחרם. אם מפרשים את ההוראות הללו לחומרה, אין כיום שום גוף כלכלי, חברה, בנק, אגודה, שאי-אפשר להחרים מכיוון שלא התנער לחלוטין מכל אבק של שיוך לישוב היהודי ביהודה ושומרון. נקודה. למעשה, הגופים האירופיים הדוחקים ליישום מרבי של ההוראות החדשות, כבר הקימו מאגרי נתונים המוכיחים את מעורבותם של גופים כלכליים עיקריים - חמשת הבנקים הגדולים ואילך - בפעילות הכלכלית ביהודה ושומרון. אפילו
ציפי לבני, שאי-אפשר לחשוד בה באהבת יהודי גב-ההר, אמרה כי "החרם אירופי אומנם מתחיל במוצרים החקלאיים של 'הגדה המערבית' אבל ההסתייגות האמיתית של ארגוני החרם היא מישראל, כולה, שאותה הם רואים כמדינה קולוניאלית".
מצד אחד, אינטרסים כלכליים אירופיים דוחקים להגדיל את שיתוף הפעולה עם ישראל, שהיא התורמת הגדולה ביותר לטכנולוגיה חוץ מארצות-הברית, יפן וסין. מצד שני, הביורוקרטים מבריסל, שכולם מטבע ברייתם דוגלים באוניברסליזם החילוני ושוטמים את הלאומיות, במיוחד הדתית, מציבים בפני האינטרסים הללו את כל המכשלות האפשריות. מצד אחד, ישראל היא המדינה הלא אירופית היחידה שהוזמנה ל "אופקים 20/20" - תוכנית הדגל האירופית לפיתוח טכנולוגי. מצד שני, כל גורם מממן שיש לו שיח ושיג עם גורם כלשהו שמעבר לקו הירוק 1949, פסול לצרכי השתתפות במיזם. וכמובן, כל ס"מ מירושלים שהיה תחת שלטון ירדני בין 1949 ל-1967 כלול אף הוא בחרם האירופי. וכך נחרץ כי "All agreements between the State of Israel and the European Union must unequivocally and explicitly indicate their inapplicability to the territories occupied by Israel in 1967" - "כל הסכם בין מדינת ישראל לבין האיחוד האירופי חייב לציין באורח שאינו משתמע לשתי פנים את אי-חלותו על השטחים שכבשה ישראל ב-1967". כן, גם הגולן המיושב ישראלים ולא היה אלא בסיס צבאי יורק אש תחת שלטון הבעת' הסורי, כלול בהגדרה זו. כן גם, ואולי בעיקר, ירושלים, על 400 אלף היהודים החיים בה מעבר לקו הירוק, זוכה לתשומת לב מחרימה מיוחדת, על-פי המשלחת של ראשי האיחוד האירופי שסיירה בה. מרבית הקונצרנים הישראלים הגדולים והתעשיות העיקריות - פז אנרגיה, מגל ביטחון, אלביט, מטריקס, כתר פלסטיק, גילת תקשורת לווינית והוט - כבר מסומנים אצל מתווי מדיניות-החרם של האיחוד האירופי.
כשכישלון פוגש הצלחה כל זאת על-רקע העובדה שישראל מייבאת מן האיחוד האירופי פי אחד וחצי ממה שהיא מייצאת אליו. כלכלית, אירופה סופגת מישראל את עודפי היצוא של ישראל למדינות אחרות בעולם. כלומר, במצב של הפסקה מוחלטת של הסחר בין ישראל לאיחוד האירופי, תחסוך ישראל שמונה מיליארד דולר של יבוא.
יחסו של האיחוד האירופי לישראל הוא אנטישמי. ניתן לקבוע זאת על-פי יחסו של אותו איחוד לשטחים ומצבים הדומים לאלה של ישראל. כך למשל, אין חרם אירופי על תוצרים או תנועת כספים לקפריסין הטורקית, על-אף שטורקיה כבשה חלק מן המדינה הקפריסאית החברה באיחוד האירופי, על-אף שטורקיה הניעה 150 אלף קולוניאליסטים להשתלט על השטחים שהתפנו מקפריסאים ממוצא יווני. ומה באשר ליחס המפנק כלפי מרוקו השולטת בסהרה המערבית בניגוד לרצון האוכלוסייתה הברברית? היחס המפלה כלפי ישראל, שהשתלטה במלחמת מגן על שטח שהריבון שלו ויתר עליו בהסכם, שטח שממנו נפתחה עליה מלחמה של 19 שנה, יכול להתפרש רק כאנטישמיות. לא של האירופים, אלא של המנגנון שהשתלט על אירופה. וכאשר פורצת אנטישמיות זו מפיו של יו"ר הפרלמנט הנואם בשפה הגרמנית מול חברי כנסת שמרביתם הם צאצאי ניצולים של שואה פוגרום וגירוש, הרי לזאת ניתן לומר דיינו.
ייתכן שאני חמום מוח. ייתכן שהדבר הנכון לעשותו הוא להרכין ראש, להיות חכם ולא צודק, כמו ראש האופוזיציה בוז'י הרצוג ולומר: זה לא שתן, זה גשם ברכות; לכרוע ברך לרגלי הגרמני, כמו
ניצן הורוביץ ולומר: עניינית, הצורר צודק, באמת הערבי צורך פחות מים מן היהודי, ולכן מקומי הראוי הוא תחת המגלב האנטישמי. ייתכן שאני חמום מוח, אבל גם סבא שלי הרכין ראש, עלה על הרכבת ונסע לאושוויץ. אולם יייתכן שהגיעה העת להיפרד מאירופה, ולומר כי חרם ייענה בחרם, וכי כל מילה במסמך של האיחוד האירופי המפלה בין יהודי אחד לאחר על-פי מקום מושבו היא אנטישמיות בוטה, ומדינת ישראל לא תשתף פעולה עם מסמכים אנטישמיים המפלים יהודים לרעה על-פי מקום מושבם, צבע עורם וגודל כיפתם. הגיעה העת לומר שכל "הגדה המערבית" חד היא, ארץ ישראל היא, וזכותו של כל יהודי להקים את ביתו ב"ווסט בנק" בכל מקום שהוא - מאילת ועד מטולה, מפצאל ועד תל אביב. מי שמפלה בין יהודים, לא יזכה לשיתוף פעולה של מדינת ישראל שממשלתה יודעת להבחין בין אויב לידיד, בין מתחזה אנטישמי לבין ידיד אמת כמו סטיבן הרפר.
אירופה היא אוסף של מדינות, שלכל אחת מהן יש אינטרסים משלה. הניסיון להקים איחוד אירופי הוא כישלון, ולו רק נוכח העובדה שאנטישמים משתלטים עליו בקלות בלתי נסבלת, אוכפים על המדינות התנהגות אנטישמית שאינה רצויה להן, וכופים פתיחות לזרים שעניינם השתלטות עויינת על החברה והמדינה האירופית. אובדן השליטה של המדינות על גבולותיהן ואוכלוסייתן מוביל לדכדוך כללי, לשיעור ילודה נמוך, לאובדן תקווה, לאובדן תרבות, לאובדן האמונה בעתיד.
את הזעם והתסכול על כל אלה שופך הארגון האירופי על המדינה והתרבות שהתנערו מן הדכדוך, שנהנים מיצירתיות גבוהה, משיעור פריון גבוה, מאמונה בעתיד ומחיזוק התרבות וקידוש הריבונות - יהודי ארץ הקודש. אין שום סיבה לכוף את הראש אל מול האנטישמיות החדשה המקדשת את הרוצחים של חמאס ואש"ף ויש כל הסיבות לדרוש מן האירופים יחס של שוויון. אנו לא נתערב ביחסיכם הפנימיים עם האוכלוסיות שלכם, ואתם לא תתערבו באלו שלנו. אנו לא נעודד את ערביי פריז להכריז על אזורים בה כ"דאר אלאיסלאם", ואתם לא תעודדו את ערביי ארץ-ישראל להקים בה עוד ישות טרור. סחר הוא לטובת שני הצדדים, ואין לו דבר עם הסכסוך היהודי-מוסלמי שימיו ארבע-עשרה מאות שנים. המעורבות של בריטניה בארץ ישראל הסתיימה, על-פי בקשתה המפורשת, ב-15 במאי 1948, ומאז אין לה, וודאי לא לגרמניה וצרפת, שום זכות ושום מקום לדחוף את אפיהן לענייניה הפנימיים של המדינה היהודית.
בנימין נתניהו עשה את הצעד הראשון בכך שאמר כי יו"ר הפרלמנט האירופי אינו בודק את המידע שהוא מקבל. הצעד הבא הוא לדרוש מן האיחוד האירופי להסיר כל שמץ של אפליה אנטישמית מהסכמי הסחר עמנו, ואם לאו, עלינו לוותר על ההסכמים עם האיחוד ולהתחיל לקדם קשרים עם ידידים ומעוניינים חסרי פניות - אם באירופה ואם בעולם הגדול שמעבר לה.
ועתה, כשדנמרק הנאורה פוסלת את השחיטה הכשרה, אפשר גם להזמין את יהודי אירופה לשוב הביתה מן הגלות. יהודה, שומרון, הגליל והנגב ממתינים להם בעיניים כלות.