תקשורת: הערוץ הראשון, הלנו אתה?

יום חמישי, 13.1.14, מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ הטלוויזיה ה"ממלכתי" של מדינת ישראל: שתי כתבות מנוגדות באופיין על הבנייה ביהודה ובשומרון, "שטחים" בפי הכתב של ערוץ 1 ב"שטחים". אחת עסקה בהפגנת המחאה של אזרחים ישראלים משני צדי "הקו הירוק", "מתנחלים" - כלומר בני אדם שמותר להקפיא - בפי הכתב של ערוץ 1 ב"שטחים"; השנייה עסקה בעיר הערבית רוואבי. הכתבה הראשונה: אזרחי ישראל הפגינו באלפיהם נגד הקפאת הבנייה היהודית בכלל והקפאת הבנייה באזור 1E, הגשר המחבר בין ירושלים לבין מעלה אדומים, המהווה בין השאר כיוון ההתפתחות העיקרי הקיים לגבי בירת ישראל. רוח הכתבה - עוינת. המשתמע מאופן סיקור ההתיישבות היהודית בתקשורת הישראלית (?) לאורך השנים - בנייה יהודית אסורה, בהיותה קביעת עובדות בשטח, שמעצם מהותן מחבלות בשלום, ואפילו ב"שלום" בנוסח קרי, אשטון, לבני ועריקאת. כלומר: עמדת ישראל כלל אינה מיוצגת סביב שולחן המתן ומתן. הכתבה השנייה: אזרחי ישראל נחשפו, וכמעט הוזמנו לעיר העתיד, רוואבי, הנבנית על-ידי ערבים למען ערבים ובסיוע ישראלים, תוך כדי קביעת עובדות בשטח בעיצומו של התהליך המדיני. אמור מעתה: יש מי שרשאי לקבוע עובדות בשטח - האויב - ויש מי שאסור לו לקבוע עובדות בשטח - יהודים - שמא תיפגע תכלית המתן ומתן: לא שלום, אלא הסגרת לב ארץ ישראל לאויב. כך יכול להתרשם מי שצופה בתקשורת הישראלית ו/או מאזין לה. הכתבה על רוואבי הייתה אוהדת בצורה חריגה: דיור בר-השגה, בנייה חדשנית, נוף המשקיף על תל אביב. רק בואו ותרכשו דירה במדינה שמדינת ישראל הרשמית מקימה לאויביה. נראה כי בנימין נתניהו שכח את נוסחתו הוותיקה והנכונה בעניין הדדיות. לא ייתכן להקפיא בנייה ליהודים ובמקביל לאפשר לערבים להמשיך לבנות באין מפריע. אם קביעת עובדות בשטח פוגעת ב"שלום", תנאי מוקדם צריך להיות הפסקת הבנייה הערבית והקפאתה. והשבוע, התקשורת הישראלית מסבירה שלא ניתן לשכנע את האויב להמשיך לשוחח עם ישראל ללא תשלום אתנן חדש, הקפאת הבנייה מחוץ ל"גושי ההתיישבות", ואיש אינו מזכיר שאותה עיר נפלאה - רוואבי - שוכנת מחוץ ל"גושי ההתיישבות", אבל אותה איש אינו דורש להקפיא. מדובר אם כך פעם נוספת ברכישת כרטיס כניסה בדמות הקפאת יהודים כדי שמכחיש השואה מרמאללה ייאות לדון עם ציפי לבני על תהליך התאבדותה של מדינת ישראל במסגרת "השלום".

• ראש הממשלה, בנימין נתניהו,
  כאשר זאת נציגתך לשיחות, לא תצליח להשיג את מטרתן של השיחות: הצגת הצד הערבי כסרבן השלום או "השלום".
  ציפי לבני - ויאיר לפיד, ובוז'י הרצוג וכמובן שמעון פרס, והתקשורת הישראלית - אורבים לך ויאשימו אותך בכך ששיחות הסרק אינן מביאות שלום.
  עם כאלה "שותפים", איך אפשר להגיע אל המטרה?