בהבדל מהמפד"ל של פעם, שהייתה מפלגה ציונית מתונה, הפכה יורשתה, מפלגת "הבית היהודי", למפלגה ימנית-קיצונית-מתלהמת.
עוד לא יבשה הדיו ממופע האימים של השר
נפתלי בנט בכנסת, וכבר מחרה-מחזיק אחריו חברו לסיעה, ח"כ
דוד רותם. השניים, שיצאו במחול-שדים מעורר פלצות, מצאו לנחוץ להשתלח דווקא בשתי ידידותיה המובהקות ביותר של ישראל: גרמניה וארה"ב.
היה זה הפה הגדול של בנט, שיצא חוצץ כנגד נשיא הפרלמנט האירופי, הגרמני מרטין שולץ, כשהטיח בו דברים כדורבנות, כאילו הוא זה שמקפח את ישראל ונותן יד לחרם עליה. אלא שבגסות הרוח, ביהירות ובחוצפה שהפגין השר בנט, היה רק כדי להוכיח שאיש "הבית היהודי" הופך את הקערה על פיה, כשלאמיתו של דבר, שולץ - יותר מכל מדינאי אחר בעולם - הוא זה שיוצא חוצץ כנגד החרם על המדינה היהודית.
מקהלה צווחנית נאמן לתפוח, שלא נופל רחוק מן העץ, מצא לו גם ח"כ דוד רותם, איש "הבית היהודי" אף הוא, קורבן להשתלח בו, בדמותו של השגריר האמריקני, דן שפירו. "איך אפשר לסמוך עליכם" ו"מתי עמדתם לצידנו", פלט רותם באוזני נציגו של הדוד סם בארץ, וזאת בשעה שארה"ב היא זו שטורחת לשלם, מדי שנה, שלושה מיליארד דולר לקופת האוצר הישראלי, רק כדי שאנשים כמו ח"כ רותם יוכלו להתקיים. היחס כפוי הטובה מצידו לארה"ב הוא כיחס של נפתלי בנט לגרמניה, שהעמידה אף היא את ישראל על רגליה.
אלא שמלבד בנט ורותם משתייכים גם כל אלה הנמנים עם "הבית היהודי" למקהלה צווחנית של נבחנים, שכל שהיא יודעת לעשות הוא לירוק למי הבאר הזכים שמהם היא שותה ולהפוך אותם בכך למים עכורים. מעבר לכלימה האופפת את המפלגה השחצנית הזו - היא גם ממיטה חרפה לא קטנה על המדינה עצמה, שבעטייה היא מצטיירת כחמומת-מוח, לפחות כלפי חוץ.