אין חדש בפסיקה
לאחרונה פורסם שרבנים הורו לציבור החרדי שלא לקנות דגי קרפיון לפסח בגין ייקורם, והטילו חרם צרכנים עליהם.
זוהי גישה כלכלית נכונה, שהרי לא סוד הוא שמחירי המוצרים נקבעים במידה רבה על-פי כוחות השוק, דהיינו חוקי הביקוש וההיצע, כאשר הורדת הביקוש מביאה להורדת המחירים.
אך המפתיע הוא שגישה זו מופיעה כבר בתלמוד, כפסיקה הלכתית, והיא אינה המצאה של הרבנים בימינו. זו הייתה תקנה שנקבעה על-ידי החכמים כנגד הפקעת מחירים בכלל, על-רקע דומה של ייקור הדגים, שלא היו בהישג ידם של בני הקהילה. ואכן, כפי שמסופר בגמרא החרם הצרכני השיג את המטרה והביא להוזלתם של הדגים לרווחת היהודים, שיכלו שוב לצרוך אותם לשבת ולחג.
תקנה זו אומצה גם על-ידי הקהילה היהודית באירופה בעקבות ייקור האתרוגים. כידוע, הציבור החרדי נשמע להוראת רבניו, ועל כן אין ספק שצעד זה, שיביא להוזלת הדגים, יועיל לציבור כולו. ובא לכיסנו גואל.
המהגרים: הדור השני
בעוד ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, מתהדר בנאום בנגב באפס מסתננים חדשים מאפריקה, מתברר שהמצב הנוכחי של המסתננים בתל אביב מדאיג ביותר, ובעיקר לגבי הדור השני שלהם.
מסקר שפורסם לאחרונה עולה כי 11% מהילודה בדרום תל אביב היא של המהגרים השחורים. יתרה מכך, אם תהיתם, מי האוכלוסייה המאיישת את תחנות טיפות החלב, באזור התחנה המרכזית, התשובה היא, איך לא, אוכלוסיית המסתננים, המהווה (תחזיקו חזק) 93% מכלל הילודים הפונים לתחנות.
נראה שאפריקה כבר כאן, בתוך מדינת תל אביב הלבנה. הנתונים המדהימים הללו מוכיחים עד כמה צודקים תושבי דרום תל אביב המודאגים, ועד כמה דאגתם לגיטימית. עם כל הכבוד לראש הממשלה, לא עת לשבת שאננים ולנוח על זרי הדפנה בבעיה בוערת זו.
אמן הקרדיטים הגנובים
שר השיכון
אורי אריאל טוען, שהוא הציע עם כניסתו לתפקיד את התוכנית של דירה ללא מע"מ, אולם אז לפיד דחה אותה בגלל עלותה הגבוהה לקופת המדינה. אז מה השתנה עכשיו שהוא אימץ אותה בחום, ואף טוען לכתר? כלום, מלבד הרייטינג שלו שנמצא בשפל, ולכן הוא נוקט צעדים פופוליסטיים כדי להתרומם.
אולם מעֵבר לכך, אי-אפשר להתעלם מהשיטה המפוקפקת של לפיד, מאז כהונתו כשר האוצר, ליטול קרדיטים משרים אחרים ולייחס אותם לעצמו, אשר כבר הפכה אותו לאלוף בתחום.
אז אחרי שייחס לעצמו את הקרדיט על צמצום הגרעון של קודמו, השר
יובל שטייניץ, קיבלנו את מיחזוּר הצעת החוק של ח"כ אבשלום וילן לנגישות לנכים. אחר כך על הכוונת הייתה, איך לא, מסיבת עיתונאים שכינס עם השרה
יעל גרמן על תיקצוב נוסף ויוזמות חדשות במשרד הבריאות. אם עוד לא ניחשתם, כולן מיוחסות לשר לשעבר,
יעקב ליצמן שפעל בצינעא בתוקף תפקידו, הרחק מהכותרות. והפעם מהפכת הדיור.
בדומה לעורב שהתהדר בנוצות צבעוניות גנובות, דומה כי לפחות לתואר אחד בלתי מעורער ראוי שר האוצר - אמן הקרדיטים לא לו. ובא לַלפיד גואל.
עיר הסרטים?
ירושלים - עיר הסרטים של ישראל? סיסמה זו, תחת הלוגו של סינמה סיטי, מקדמת את פני הבאים בשערי הבירה. הלו, התבלבלתם? כאן לא תל אביב. אז למי ששכח, כדאי להזכיר שוב: ירושלים היתה, עוֹדֶנה ותהיה עיר הקודש, ומתוקף אופייה הייחודי הזה היא בירת הארץ והתפוצות.
בואו נעלה את ירושלים - משכן הר-הבית והכותל, שריד בית מקדשנו, על ראש שמחתנו, כבודנו ואבלנו. כל ניסיון לשוות לה צביון חילוני לא יצלַח. תכניסו את זה טוב טוב לראש ותפנימו. לתשומת לב
ניר ברקת, ראש העיר.
על חוד הלשון
פרשת הרפז: ארז הוא לא ווינר.
מסע הבזבוזים של פזית ולד, הנאשמת בגניבת מיליוני שקלים מחברת 'יס': יקרה מִפָּז.
שׂיח בין רבנים: רַבֵּי שיח.
מע"מ על ביצים: מס-לוּל.